"כך אמרו חכמינו זכרונם לברכה:
תורה - תחילתה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים"
מתוך "מעלות המידות" של הרב יחיאל בן יקותיאל בן בנימין הרופא -- 1298
ומהתלמוד, סוטה י"ד-א.

מבוא
לספר "מקורת מימון"

חקר הקרנות בישראל

המחקר בתחום הקרנות בישראל הוזנח עד כה. אלה המנסים למפות את התחום, לחקור אותו וליצור גרעין של עובדים מיומנים ומנהלים לארגונים ללא כוונת רווח, כמעט שלא התפנו ללימוד הקרנות. הסיבה נובעת כנראה מהיקפו הגדול של תחום המלכ"רים המגיע בשנת 2001 ל-29,000 עמותות ולמאות-אלפי מתנדבים. פעילות זו חסרה התייחסות ציבורית ומחקרית, כמו גם כלל הקרנות וההקדשות הפועלות כיום בישראל שמספרן מגיע ללמעלה מ-3,000. זאת למרות העובדה כי בשנת 1999 עלה הונן של הקרנות על 5.3 מיליארד שקל. הקרנות מהוות את עיקר מניינן ובניינן של המוסדות ללא כוונת רווח ותרומתן לחברה הישראלית רבה ביותר.

זכיתי, במשך שנים רבות, לשמש כיועץ של קרנות מרכזיות בישראל ובחו"ל וכיועץ לפילנתרופים פרטיים המחפשים להם שותפים בין הארגונים ללא כוונת רווח (מלכ"ר) בישראל. אני מקדיש זמן רב לבדיקת הצעות אותן מעלות הקרנות, ובוחן את תוצאותיהם של המענקים שניתנו על ידי הקרנות בעבר. זמן רב ומחשבה עמוקה מושקעים אף בחיפוש מתמיד אחר מקורות מימון עבור "האגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית", לה אנוכי משמש כיו"ר מתנדב. במסגרת עבודתי המקצועית אני מלמד את נושאי הניהול וגיוס הכספים לעמותות באוניברסיטה העברית. עבודות אלו סייעו לי רבות להבין את הצרכים ואת השיקולים של שני השותפים לעשייה הפילנתרופית שאיננה למטרת הפקת רווחים. לצד העמותות המשוועות לסיוע במלאכתן הברוכה, יש ביכולתי להבין ולהזדהות גם עם צורכיהן ומטרותיהן של הקרנות התורמות, המעונינות להשקיע את הונן בתבונה. הצעות מימון טובות הן תוצאה של ניסיון להיכנס לנעליהם של מנהלי הקרנות והנהלותיהן כדי להבין כיצד נראים הדברים מנקודת מבטם.

תקוותי כי ספר זה יסייע להציג כיאות את הקרנות על המפה הישראלית, ובכך יוליד הבנה מעמיקה יותר של תחומי עיסוקן ואופן פעולתן של קרנות רבות בישראל ושותפויות מוצלחות עם העמותות. מעבר לכך תהא זו תרומתי הצנועה לתורמים שגילו אומץ לב ומחשבה נכונה לייסד אותן. כן ירבו וישגשגו.

הצורך בשקיפות הקרנות וההקדשות בישראל

ספר זה עוסק בקרנות הפעילות בישראל. הוא מהווה למעשה ספר-תאום לספר אחר שלי שנתפרסם לאחרונה "נתינה בתבונה: המדריך הישראלי לעמותות ולארגונים מתנדבים" (הוצאת "גפן", 2000). בעוד ש"נתינה בתבונה" מתרכז ושואף ליתר שקיפות בארגון ובניהול העמותות בישראל, מבקש ספר זה לתאר את כר הפעולה של הקרנות בישראל מתוך אמונה כי הציבור זכאי להיחשף למידע, להבנה ולשקיפות בניהולן ובכספיהן. כידוע, "המגזר השלישי" ("מגזר המלכ"רים" או "מגזר העמותות"), נבדל מהמגזר ("הראשון") הציבורי ומהמגזר ("השני") העסקי שהוא למטרות רווח. הציבור רשאי לדעתי לדרוש מהקרנות שאינן פועלות למטרת רווח, את אותה מידת שקיפות שנדרשת מהעמותות. ככלות הכל, הן העמותות והן הקרנות חייבות ברישום במשרד האוצר או במשרד המשפטים, כדי להשיג היתרים מיוחדים ומעמד באשר לכספים שברשותן. רשיונן של העמותות מאפשר לתורמים לנכות מענקים והכנסות (כולן או חלקן) ממס ההכנסה אותו הם חייבים. זה של הקרנות מתיר להן ניכוי מס בשיעור ההון המוצהר שהוקדש לקרן. בתמורה לזכויות אלו יש לחייב את השקיפות החשבונאית והניהולית ופתיחת הספרים לביקורת ציבורית.

יש אירוניה בכך שקרנות ישראליות דורשות מן העמותות המבקשות מהן סיוע במימון לספק מידע רחב והוכחות לניהול סביר ואחראי, בעוד שמרבית הקרנות מתכסות במעטה סודיות בכל הנוגע להליכים, תקציבים, הוצאות כלליות, ניהול והחלטות. בהכנת ספר זה נדרשנו לשלוח כ-3,000 שאלונים לקרנות ישראליות. רק חלק מהן מילאו אותם ובכך אפשרו לנו להכין ולפרסם (ללא תשלום מצדן), את הפרופיל המלא שלהן. חלק מהשאלונים חזרו בגלל שינוי כתובת. השאר לא טרחו לענות. חלק מאלה שסירבו לקחת חלק הסבירו את הסיבה לכך. הסיבות לכך רבות, ביניהן אזכיר לדוגמה: הקרן עצמה מחפשת מימון ולא מעונינת בפניות, הקרן מחויבת לפרויקטים ייעודיים ואינה מעוניינת או זקוקה לפרסום, הקרן סגורה או לא פעילה, אין בדרך כלל כספים פנויים העומדים לרשות הציבור, או כי הקרן ממומנת על ידי הממשלה והכספים מיועדים מראש. אחרים היו כנים יותר וטענו כי: "איננו מעונינים להיות מוצפים בבקשות", וכן "איננו מעוניינים להתפרסם בציבור, ולא בחשיפת הקרנות שלנו". לדעתי, בשל הטבות המס, יש לדרוש מן הקרנות לפרסם דו"חות שנתיים וגם דו"חות רואי החשבון שלהן. מן הראוי שיהיו נגישים לציבור, בדיוק כפי שהמלצתי לגבי מגזר העמותות בספרי "נתינה בתבונה".

ספר זה הוא בבחינת צעד ראשון לקראת יתר שקיפות במכלול המגזר המלכ"רי בישראל, כולל הקרנות. יש בכך גם משום שירות ליחידים ולעמותות המבקשים מימון לעבודתם ההתנדבותית. אני תקווה כי הספר יסייע לשני האגפים של המגזר, העמותות והקרנות, למצוא זה את זה ולשתף פעולה, בשילוב של צרכי התורמים עם אלה של נותני השירותים. אין זו משימה קלה למצוא איש את רעהו ודרוש אף זמן, לעתים קרובות יקר, כדי לבדוק את בקשות הפנייה, מלאכה מתסכלת ללא ספק, אך התועלת הטמונה בכך לטובת הקרנות מתבטאת בגישה משופרת למידע על הצרכים, הגדלת מספר האפשריות לתורמים והגדרה ברורה יותר של המדיניות, המטרות והקריטריונים למתן מענקים. השקיפות פועלת לשני הכיוונים, לקרנות עומדת הזכות וההזדמנות לבחור את מיטיביהם, לפרסם את מה שאינו בתחום עיסוקן, ולמקד את הגישה לפונים על ידי הגדרת קריטריונים. רבים מקריטריונים אלה מופיעים ב"פרופילים המלאים" בספר זה. אני מאמין כי זוהי גישה אזרחית בריאה יותר לענייני מימון, ובעלת אחריות כלפי הציבור וגורמי הממשל.

מאחר שהרשומות הבסיסיות של הקרנות פתוחות לציבור וניתנות להשגה מרשם העמותות או מרשם ההקדשות, כפי שנבהיר להלן, פרסמנו מידע חלקי זה באתר הרשת שלנו כ"פרופילים חלקיים של קרנות" לטובת כל אותן קרנות שלא השיבו על השאלון שלנו. תקוותי כי חשיפה זו תעודד אותן להיכנס לאתר ולמלא שם את שאלון הקרן כדי להעלות את הפרופיל שלהן למדרגת "פרופיל מלא".

מיתוס ומציאות של הפילנתרופיה בישראל

רובם של הישראלים והיהודים בעולם אינם מודעים כלל או מודעים חלקית בלבד להיקף הפילנתרופיה ומוסדות הצדקה בישראל ולפעילותם. הדבר נובע כנראה מרושם מוטעה של פעילות ההתרמה של עשרות אלפי העמותות הרשומות בישראל, הפונות בבקשות תרומה לקרנות בחוץ-לארץ. אלו מעוררות את הרושם שבישראל עצמה קיימות אך מעט קרנות וכי פעילות ההתרמה בה מצומצמת. תדמית זו רחוקה מן האמת וגורמת עוול רב לאנשים, לקרנות ולגופים שונים בישראל המעניקים תרומות ומענקים לקשת רחבה של עמותות, ארגוני צדקה ופרויקטים. דיון מפורט על מגזר העמותות בישראל, החוקים החלים על המלכר"ים, ועצות לתורמים מופיע בספר "נתינה בתבונה: המדריך הישראלי לעמותות ולארגונים מתנדבים" (יפה, 2000). הספר מציג גם פרופילים מפורטים מלאים של מאות ארגונים ללא כוונת רווח, כולל מקורות מימון, מידע פיננסי ותחומי פעילות.

בנוסף על כך, פרופילים חלקיים של כל העמותות בישראל מופיעים באתר שיזם המחבר בשיתוף עם בית הספר לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית. הפרופילים מעידים על פעילות התרמה נרחבת והצלחה מרשימה בהשגת מימון ובהענקת שירותים עתירי דמיון וחיוניים לציבור הישראלי. בלעדי תמיכת הציבור אך מעטים מארגונים אלה היו שורדים.

מחקרו של גדרון (אוניברסיטת בן גוריון, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, 1997) מצביע על כך כי 77% מהישראלים הבוגרים, שהם למעלה מ-1.75 מיליון, תרמו לצדקה מרצונם החופשי. הממוצע השנתי של תרומה למשפחה עמד על $260.00 והכספים נתרמו לשירותי רווחה (40%), לבריאות (20%), לצרכי דת (25%), לחינוך (14%) ולשירותים אחרים (1%). הסכום הכולל שנתרם במישרין לצדקה בשנת 1997 על ידי אזרחי ישראל עמד על 465 מיליון ש"ח, או 143 מיליון דולר (גדרון, 2000).

מחקר ממוקד יותר של המרכז משנת 1996 הצביע על כך כי 89% של החברה החרדית תורמת בהשוואה ל-85% של זו האורתודוקסית, 71% מבין המסורתיים, ו-68% מקרב האוכלוסייה החילונית. משכילים תרמו בעיקר לצרכי רווחה ובריאות, בעוד שחסרי השכלה תיכונית תרמו כמעט באותו היקף לסעד, לבריאות ולארגונים דתיים. בקרב החברה האולטרה-אורתודוקסית 61% תרמו אחוז אחד או יותר מהכנסתם לצדקה, בהשוואה ל-3% בלבד מקרב החברה החילונית (גדרון, 1997). על פי גורדיס ופנטון (1999), הישראלי החרדי הממוצע תורם $285 לשנה, האורתודוקסי תורם $144 וישראלי החילוני $38 לשנה. מחקרו של גדרון מעלה כי אף על פי ש-83% מבעלי ההכנסה הגבוהה תורמים, 63% מבעלי ההכנסה הנמוכה ביותר תורמים אף הם. מרבית התורמים (77%) נשואים, אך גם 57% מבין הבוגרים הרווקים תרמו לצדקה. מבחינת הגיל, 65% בגילאי 22-39 תרמו, לעומת גילאי 30-40 המגיעים לשיא של-79% אשר תרמו, ו-71% מקרב גילאי 65 ומעלה.

נתונים אלה מרשימים ביותר. הם מלמדים על כך כי הציבור הישראלי מעורב עד מאוד במימון יחידים במצוקה וארגונים ללא כוונת רווח, והוא נושא באחריות משמעותית רצינית לפעילותו. תופעה זו לא ארעה רק בעת האחרונה אלא מאפיינת את המדינה עוד מלפני הקמתה. זוהי תופעה אופיינית המבטאת ערכים יהודיים שבאו לביטוי בגלות, והיוו חלק בלתי נפרד מן המסורת, הדת והתרבות היהודית. למרות שקיימות מעט מגביות ריכוזיות יחסית, והאמון בנתינה באמצעות תיווך מוגבל, היו הישראלי זריזים תמיד להציע סיוע, הן בכסף והן בהתנדבות לעזור לזולתם בעתות מצוקה (יפה, 1999).

מקורות המימון של העמותות בישראל

ההכנסה של מגזר העמותות בישראל באה לה משלושה מקורות עיקריים: המימון הציבורי (הממשלה), הכנסה ממכירות ותרומות. משלושה אלה המימון הציבורי הוא, במידה רבה, המקור העיקרי והוא מבוסס על העברות מכספי ממשל (המסים) ומתן חוזים לרכישת שירותים. ב-1998 כיסה המימון הציבורי 64% מהכנסות המגזר המלכ"רי בישראל. מקורות המימון באים מכספי העברה על פי חוק (21.4 מיליארד ש"ח), מתשלומים על שירותים (1.2 מיליארד ש"ח), מקרנות סיוע (2.6 מיליארד ש"ח) ומעזבונות או קרנות ירושה לטובת המדינה (27 מיליון ש"ח). מקורות אלה הסתכמו ב-25.74 מיליארד ש"ח בשנה זו. ב-1997, רק כ-3,200 עמותות זכו בסיוע ממשלתי (גורדיס ופנטון, 1999) כאשר רובו של המימון הממשלתי יועד לתקציבי בריאות (קופות חולים, וכד'), לחינוך (לדוג' לאוניברסיטאות), לרווחה ולמוסדות אחרים, זאת בעיקר על פי חוק או על סמך חוזים לרכישת שירותים.

כאמור, מקור ההכנסה השני הן המכירות, ואלו כוללות הכנסות מלקוחות, מכירת מוצרים ושירותים על ידי המלכ"רים, מדמי חבר והכנסה מנכסים. בשנת 1995 הגיעה הכנסה זו ל-26% מתקציב מגזר העמותות (המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, 2000).

המקור השלישי, כפי שציינו לעיל, בא מתרומות פרטיות, מקרנות ומחברות, והוא מהווה 10% מההכנסות. מתוך 28,885 העמותות שהיו רשומות במשרד הפנים ב-1998, רק 10,126 היו רשומות גם במשרד האוצר כמוסדות ציבוריים, שהם בעלי מעמד המקנה לארגון פטור ממס. רק 3,122 ארגונים החזיקו באישור מטעם ועדת הכספים של הכנסת, לפי סעיף (א)46 לחוק מס הכנסה (מור, 2000) המקנה לתורמיהם זיכוי בשיעור של 35% על תרומותיהם לארגונים (בתנאי כי שיעור התרומה אינו נמוך מ-$77 או גבוה מ-$110,000, שהוא הסכום השנתי המקסימלי עליו ניתן לזכות בניכוי ממס על תרומות לצרכי צדקה).

קבלת תרומות מחוץ-לארץ היא המענה הנפוץ לצרכיו הרבים של מגזר המלכ"רים, והן משמשות כהשלמה חשובה להכנסה ממקורות מקומיים לצורכי צדקה. זאת לאור העובדה כי תרומתם של הישראלים, אם כי ניתנת בחפץ לב, אין בה כדי לענות על צרכי המגזר הקיימים כמו גם הצרכים החדשים העולים תדיר. מציאות זו בולטת במיוחד בישראל, בשל המקוריות, היצירתיות והמסירות של הנהגת מגזר העמותות, העושים להקלת המצוקה החברתית ולקידום הקהילה. במציאות זו יש נחיצות חדשות לבקרים לשירותים נוספים וחדשים ולמקורות מימון מהארץ ומהתפוצות.

סוגי הקרנות בישראל
קטגוריות סיווג על פי בעלות ומטרה

הקרנות הישראליות מתאימות לרובן של הקטגוריות במרבית הארצות. אלו כוללות את הסוגים הבאים:

1. קרן קהילתי

זוהי קרן המסייעת לקהילות באזור גיאוגרפי מסוים. הקרן פונה אל הציבור ואל גורמים פרטיים לקבלת תרומות המנוצלות לתמיכה במרכזים מקומיים המעניקים שירותים ללא כוונת רווח. קרנות אלו מנוצלות בדרך כלל כקרן ולא כקופת חיסכון (בו משתמשים רק בפירות הקרן). דוגמאות לכך הן קרן ירושלים, קרן תל-אביב, קרן חיפה והקרן לפיתוח חדרה. קרנות אלו רשומות באופן עצמאי, בנפרד מן העיריות, אך משתפות אתן פעולה באורח הדוק ולעתים מנוהלות יחדיו.

2. קרן הנתמכת על ידי מפעל

זוהי קרן פרטית שמקור תקציבה בא בעיקר מתרומות של ארגון כלכלי או עסק בעל כוונות רווח. הקרן עצמאית, רשומה בנפרד מן הארגון הכלכלי, והיא כפופה לחוקי התאגידים הפרטיים.

3. קרן משפחתית

קרן זו היא פרטית וממומנת על ידי אדם פרטי או בני משפחה. בני המשפחה משמשים בדרך כלל בתפקידי ניהול או בוועד המנהל וההחלטות העיקריות נתונות בסמכותם.

4. פרויקט נדבנות מאוגד

זהו מפעל מגבית משותף הנתון בדרך כלל תחת חסותו של ארגון גג, המחלק את התרומות לעמותות השונות הקשורות לארגון הגג.

דרך אחרת לסווג את הקרנות היא על פי מטרתן. אלה הן לדוגמה "קרנות כלליות", קרנות למטרה מיוחדת וקרנות תפעוליות. קרן תפעולית היא קרן פרטית שלא למטרת רווח המעניקה מלגות, ומטרתה העיקרית לממן את הפרויקטים שלה עצמה, כפי שנקבעו מטעם הגוף המנהל.

בנוסף לכך, ניתן למיין את הקרנות גם על פי מקורות ההכנסה שלהן. אלו הן הקרנות העצמאיות הממומנות בידי אדם פרטי, בני משפחה או תאגיד המנוהל על ידי חבר נאמנים או מנהלים. לכאן שייכות גם הקרנות הציבוריות - קרנות שמקור תקציביהן תרומות מהציבורי ישירות ולא מהממשל.

הקטגוריות על פיהן נעשה הפרופילים בספר זה נקבעו על פי: קרנות פרטיות-עצמאיות (שמקור הונן פרטי), קרנות ממשלתיות-עירוניות (כגון, קרנות קהילתיות או קרנות צדקה ציבוריות נתמכות הממשלה והעירייה), וקרנות משפחתיות. תיתכן חפיפה בין הקטגוריות הללו, אך הקורא יוכל להתוודע לנותני החסות, המטרות ומקורות המימון של הקרנות השונות. בנוסף לסוגי קרנות הנ"ל שולבו בספר שני סוגי קרנות נוספים קיימים בישראל והן "ההקדש" ו"החברה לתועלת הציבור".

ההקדש - קרן בשם אחר

בחיפושנו אחר רשימה כוללת של הקרנות הפועלות בישראל היה הצעד הראשון זיהוי הקרנות הרשומות כעמותות אצל רשם העמותות במשרד הפנים. הרשימה העלתה 1,110 עמותות, מתוך סך כולל של יותר מ-28,000 עמותות, הרשומות כמעניקות כספים ומענקים שונים למטרות צדקה לארגונים וליחידים. קרנות נוספות המעניקות כספים רשומות בישראל אצל רשם ההקדשות במשרד המשפטים. ארגונים אלה כפופים לחוק הנאמנויות, 1979 (כרם, 1995). זכינו לשיתוף פעולה יוצא מן הכלל מרשם ההקדשות (עו"ד אברהם קפלן), וכך נצברו בידינו שמותיהם וכתובותיהם של כל 1,722 ההקדשות הרשומות עד ספטמבר, 2000.

אך מהו "הקדש" ומדוע נחשבים מרבית ההקדשות לקרנות?

המונח "הקדש" נזכר במקרא בפרשת "בחוקותיי", ספר ויקרא. מדובר על נדרים לה', או הקדשה לה'. למשל "איש כי יפלא נדר בערכך נפשות לה' "(כ"ז- ב'), וכן מדובר בהקדשת רכוש כגון בהמות, שדות, מעשר הארץ, בתים . . . "ואיש כי יקדיש את ביתו קודש לה' . . . (כ"ז-י"ד). המתנה בדרך כלל היא הערך הכספי של נפש, שדה, בהמה או כל חפץ אחר, אותה העריך הכהן בשווה כסף ואשר נתרמה למקדש בירושלים (כ"ז- ט). הקרן שקיבלה את המתנות הללו נקראה "ההקדש" והתנהלה על ידי הכוהנים שעסקו במלאכת הקודש במקדש. התרומה למקדש נחשבה קודש לה' והוכרזה ככזו (כ"ז-ל"א). במשך השנים, בעיקר אחרי חורבן הבית השני על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, שמרו הקהילות היהודיות בתפוצות על מושג "ההקדש" ככינוי לתרומות מקודשות לצורכי הקהילה היהודית. אלו יושמו לעזבונות של בניינים שהוענקו לקהילה כירושה לצרכי ציבור, רווחה וסעד. אלה כללו בתי כנסת, בתי חולים, בתי מרחץ, תלמודי תורה, בתי יתומים, מקוואות ומוסדות קהילתיים מקודשים אחרים.

גם אנשים פרטיים הורישו כספם לצורכי צדקה, להקמת קרנות צדקה, להלוואות ללא ריבית, לתמיכה במוסדות שונים ולארגוני חינוך, בריאות, רווחה, דת ושירותים קהילתיים אחרים. זו לכן הסיבה בגללה הקדשות רבות בישראל (ובחו"ל) הן קרנות.

תרגום המושג "הקדש" לאנגלית הוא "trust" או "endowment", שם מופקדים נכסיו של תורם פרטי, כגון עיזבון, מענק או רכוש, או מוקדשים בקרן עומדת, "נצחית", שפרותיה מיועדים למטרה ציבורית ייחודית של מפעלי סעד ורווחה.

מעמדו החוקי של ההקדש מחייב את רישומו אצל רשם ההקדשות במשרד המשפטים. הוא חייב בועד נאמנים וכפוף לביקורת ציבורית על פעילותו, כמו גם בדו"חות שנתיים של הרשם וביקורת על פעולות הנאמנים מצד הרשם, בשם המדינה.

בתקופת השלטון העותומני בארץ היה בתוקף חוק השעריה האיסלמי, ואדמות שהושארו כעיזבון לטובת הציבור נקראו "אדמות ואקף". אפילו השולטן עצמו לא יכול היה להחרים אדמת ואקף. כך נוצרו הקדשות יהודיים רבים (97 בין 1881 עד 1889), ורבים מהם קיימים עד היום. ממשלת המנדט הבריטי העבירה ב-1922 מאות הקדשות שקמו בתקופה העותומנית שלפני 7191 מסמכות השיפוט הקודמת אל בתי הדין הרבניים. ב-1959 העניקה כנסת ישראל את הסמכות השיפוטית בנוגע להקדשות לבתי המשפט המחוזיים של מדינת ישראל, והקימה את משרד רשם ההקדשות במשרד המשפטים.

החברה לתועלת הציבור

סוג אחר של קרן, נפוצה פחות בישראל, היא החברה לתועלת הציבור (כרם, 1995). ישות חוקית זו, ללא כוונת רווח, מוגדרת על פי סעיף 32 של חוק החברות משנת 1983, המכיר בחברה שנוסדה למטרה של קידום המסחר, האמנויות, המדע, הדת, הצדקה ולכל מטרה חברתית אחרת המיטיבה עם הציבור. לחברה זו הרשאה לפטור ממס על תרומות, אך היא מנוהלת ככל חברה מסחרית רגילה. גוף זה חסר מטרות רווח ואסור לוועד המנהל ולחברים בו לקבל דיווידנדים. בדומה לכל חברה רשומה, החברה לתועלת הציבור ניתנת לפירוק (שלא כמו הקדש), ואחריותם של חברי הוועד המנהל איננה אישית (שלא כמו בעמותות). ניהולה מחייב את ההליכים המקובלים של ניהול ודיווח כספי, שכירת עובדים, פיטורי עובדים וקבלת החלטות על ידי הוועד המנהל. רובן של חברות אלו הן מוסדות גדולים במיוחד, עתירי פעילות, המספקים שירותים לציבור. רבים מהם נשענים במידה רבה על הציבור ועל מקורות המימון של הממשל (משרדי ממשלה או עיריות). שלא כבהקדשות, רק למעטים מהם היה הון התחלתי עצמי. דוגמאות בולטות לחברות לתועלת הציבור הם מוסדות רפואיים כגון קופות החולים, מוזיאון ישראל, האוניברסיטה הפתוחה, תיאטרון ירושלים, מוסד "אורט" ורבים אחרים.

החברה לתועלת הציבור חייבת ברישום אצל רשם ההקדשות במשרד המשפטים, האחראי לקבל מידיה דו"חות כספיים שנתיים, והיא חייבת בביקורת רואה-חשבון, על פי חוק החברות. במסגרת הכנת הספר הזה השגנו נתונים על כל 292 החברות לתועלת הציבור הרשומות במשרד המשפטים בספטמבר 2000 ולכולן נשלח השאלון שלנו.

כל האמור לעיל בנושא הרקע היסטורי כמו גם סוגי ההקדשות והחברות הוליד לטעמנו את המסקנה בצורך ליצור רשות מרכזית אחת בישראל שתהיה אחראית על כל הארגונים ללא כוונת רווח, הכוללים את הקרנות, ההקדשות, העמותות והחברות לתועלת הציבור. לדעתי פיצול האחריות כפי שהוא קיים היום בין הרשויות השונות כמו משרד הפנים (לרישום עמותות), משרד האוצר (למתן אישור על ניכוי תרומות ממס הכנסה), ומשרד המשפטים (לרישום הקדשות וחברות לתועלת הציבור) הוא בזבזני ולא יעיל. כיום פועל כל משרד באופן עצמאי עם רישום משלו, הליכי דיווח ופיקוח, צוות עובדים, קריטריונים, משרדים והוצאות תפעול. מציאות זו מכבידה ומבלבלת את הציבור ויש מקום לחקיקה מחודשת בנושא להסדירו ולהבהירו.

כיצד הוכן המדריך

רשימת הנמענים

להכנת מדריך זה איתרנו את כל הארגונים המעניקים מלגות, סטיפנדיות, מענקים, הלוואות ללא ריבית וכל סיוע כספי אחר ליחידים ולארגונים שלא למטרת רווח. כללנו בהם אך ורק ארגונים המעניקים כחלק ניכר מהונם ומעיסוקם, סיוע כספי מכל סוג שהוא והם רשומים במשרד הפנים, האוצר או במשרד המשפטים כמוסדות ללא כוונת רווח. כל ארגון שהוא עמותה, הקדש או חברה לתועלת הציבור סווג כקרן, כלומר כארגון המעניק כספים.

לשם הכנת רשימת הקרנות רכשנו את מסד הנתונים של רשם העמותות במשרד הפנים. לשמחתנו בסיס הנתונים של רשם ההקדשות במשרד המשפטים נופק לנו ללא תמורה, כחלק משיתוף הפעולה שהתפתח בינינו לבין הרשם, אשר גילה התלהבות לפרויקט זה. בדרך זו הגענו לשמותיהן וכתובותיהן של 3,124 קרנות. בנוסף, קיבלנו רשימת קרנות מפורום הקרנות בישראל, שהוא גוף בלתי רשמי אך רב חשיבות. הפורום מאגד בתוכו מנהלי קרנות הנפגשים לעתים מזומנות כדי לחלוק מידע ולהשתלם בתחומי עבודתם. רשימות אחרות הגיעו בסיוען של קרנות חשובות שחלקו עמנו מידע אודות קרנות אחרות במדינה. לבסוף, כדי להבטיח כי כל הארגונים יזכו להזדמנות שווה להופיע במדריך, פרסמנו מודעה במהדורת סוף השבוע של ארבעה עיתונים ישראליים גדולים למשך מספר שבועות ובה הודענו על מטרת המדריך והזמנו ארגונים שטרם קיבלו את השאלון שלנו לפנות אלינו כדי להכלל במדריך. עשינו כל מאמץ אכן לכלול במדריך את כל הקרנות. קרנות שאיחרו את המועד "להיכנס" לספר צורפו למדור הקרנות באתר האינטרנט של Giving Wisely. בסך הכול קיבלו את השאלון 3,200 קרנות.

השאלון

השאלון פותח בהתבסס על מדריכים דומים הנמצאים בשימוש בארצות אחרות, לדוגמא The Foundation Directory המופיע באמצעות מרכז הקרנות בניו יורק, The Directory of Grant Making Trusts המוצא לאור מטעם ה-Directory of Social Change באנגליה, אתר הוועדה הבריטית לענייני צדקה, וה-Canadian Directory for Foundations and Grants המופיע מטעם המרכז הקנדי לפילנתרופיה. ניסיוני האישי כיועץ לקרנות בישראל ובחו"ל, והיכרותי את בעיות הניהול וההתרמה של הקרנות סייעו אף הן בהכנת השאלון.

השאלון בעברית והוא כולל ארבעה עמודים ו-43 שאלות. הוא נשלח עם מכתב הסבר ומעטפה להחזר. השאלון כלל בקשה למידע מזהה ופרטי רישום, מטרות, סיווג על פי הפונקציות וסוג הקרן, שמות ממלאי תפקידי מפתח, הליכי הגשת בקשה וסוגי מענקים הניתנים על ידי הקרן, הגבלות, דרכי הערכה והליכי מעקב, מידע כספי, פרסומים, קשרים עם מוסדות אחרים ועוד. מטרתו הבסיסית של השאלון הייתה להגיע למידע על היקפן, רבגוניותן ודרכי פעילותן של הקרנות הפועלות בישראל, ובכך לסייע לפונים ולמתעניינים להבין את מטרתה ופעולתה של כל קרן כדי שיוכלו לברור ביניהן כמו גם לסייע לתורמים בכוח המעוניינים לתמוך בקרנות המפגינות הישגים ומבקשות עוד מקורות כספיים.

על בסיס השאלון, הכנו בעברית את "הפרופיל המלא" של כל קרן שתורגם גם לאנגלית. החומר נשלח לאיש הקשר בכל קרן, כדי שיאשר את תוכנו ואת פרסומו של הפרופיל.

הפרופילים כוללים דיוקן-עצמי סובייקטיבי ומידע אובייקטיבי שסופק מטעם הקרן. לא נוכל לערוב לדיוק של מאה אחוז, אולם דיוקנים עצמיים הם התחלה טובה המשקפת רצון לשיתוף פעולה ולשקיפות מידע. קרנות רבות השקיעו זמן רב ומחשבה במילוי השאלון וכמה מהן צרפו אף חומר נוסף שלא נדרש בשאלון. חשוב לציין כי לא תבענו כל תשלום שהוא מאת הקרנות על הכנת הפרופיל לפרסום במדריך, וכן על העלאתו לרשת האינטרנט. על כך אנו חבים תודות למספר קרנות בחו"ל ובארץ שמימנו פרויקט זה, ולבית הספר לעבודה סוציאלית על שם פאול ברוואלד של האוניברסיטה העברית, אשר נתן חסותו לעבודתנו.

כיצד להשתמש במדריך

עצה לארגונים ללא כוונת רווח

המדריך מיועד בעיקר לסייע לארגונים ללא כוונת רווח ולאנשים פרטיים המחפשים מענקים. חשוב להבין כי לקרנות, כמו לעמותות, סדרי עדיפויות ונוהלי פעולה המכוונים לצורכיהן ולמטרותיהן הייחודיות והמשאבים העומדים לרשותן מוגבלים. לפיכך חשוב מאוד לקרוא את הפרופיל של הקרן, ולברר את כל הפרטים לפני שפונים לסיוע או לקבלת מענק. אינני ממליץ להשתמש בפרופילים המפורטים במדריך זה מבלי לשקול ולברר אם צרכי הפונה מתאימים למה שמציעה הקרן. קיימת ספרות ענפה בנושא ניהול מגביות, ניסוח הצעות ושידול קרנות, אשר עשויה להיות לעזר רב לארגונים המעונינים ללמוד את אמנות ההתרמה. מספר מקורות חשובים מוזכרים בפרק "ספרות מומלצת" בספר זה וכן אתרים מומלצים מהאינטרנט. איסוף כספים היא גם אמנות וגם מקצוע ודורש כישרון כמו גם ידע, התמחות והתמדה.

מניסיוני כיועץ לקרנות ולתורמים בישראל ובחו"ל עצתי היא כי רצוי שהפניות הראשונות תהיינה קצרות, ותתמקדנה בשש נקודות עיקריות:

1. מהי הבעיה בגללה אתם מבקשים מימון?
2. מי אתם וכיצד מעורב ארגונכם בבעיה?
3. מה הנכם מציעים לעשות לפתרון הבעיה?
4. מה היא העלות המשוערת ומה היא מטרת המימון?
5. האם ארגונכם רשום כחוק ומאפשר ניכוי ממס?
6. כיצד תוכלו להוכיח כי הגשמתם את מטרותיכם ומה הם סיכויי הפרויקט להצליח?

אשר לשידול הקרנות, אני ממליץ מאוד על השימוש באמצעים אלקטרוניים כדי לאתר מקורות מידע כגון מסדי נתונים ומדריכים, אתרי אינטרנט, חברי וועד מנהלים של קרנות ומידע חשוב אחר. לבסוף, יש לזכור כי קרנות הן רק אחד המקורות למימון במגזר הלא-ממשלתי (9.8% מכל המענקים). עיקר המימון בא מתורמים פרטיים (77.3%), מירושות עזבונות (7.6%) ומתאגידים (5.1%).

עצה למנהלים וחברי וועדי המנהלים של קרנות

מדריך זה עשוי לסייע למנהלי הקרן בהבנת הטווח (והמגבלות) של מגזר הקרנות בישראל. קרנות רבות חופפות זו עם זו חפיפה חלקית, ואינן מודעות למענקים כפולים ומשולשים שניתנים לאותם ארגונים ללא כוונת רווח. לפעמים מומלץ שהקרנות יתאמו ביניהן את תרומותיהן כדי להשיג השפעה רחבה יותר או לשמש ממריצים לשינוי מדיניות ממשלתית בתחום מסוים. לפעמים תכנון משותף כמו גם מענקים משותפים עשויים להשיג תוצאות רבות יותר.

בנוסף לכך, סקירה זו של תחום הקרנות עשויה לסייע לקרנות להעריך את מקומן ותפקידן במציאות הכללית, ולהבין כי מענקים מכל הגדלים יכולים לחולל שינוי מצבים אם מטרת המענק תוכנן מתוך אסטרטגיה ולא באפן אקראי. בעיקר מכוון הדבר לגבי ארגוני עזרה-עצמית המבקשים לחולל שיפור חברתי ולהקל על הבעיות החברתיות המקומיות והלאומיות.

אל למנהלי קרנות לחשוש מפני חשיפה ארגונם לציבור. לטעמי, חשיפה זו מקדמת את הגשמת מטרתה של הקרן, את השימוש המבוקר במשאבים, את האחריות בניהול והשירות לציבור. חשיפה ושקופות מסייעת לארגונים ללא כוונת רווח ולאנשים פרטיים בבחירה של הקרן המתאימה להם ביותר כמו גם בסיכוי לזכות בסיוע המבוקש, ולדעת מתי לא לפנות לקרן מסוימת. זה סימן של בגרות כאשר קרן מסבירה לציבור מה היא עושה, איך היא עובדת, מה הישגיה ומה שיקוליה.

מהדורת האינטרנט של המדריך

הפרופילים המלאים של הארגונים המופיעים במדריך זה מופיעים גם באתר "נתינה בתבונה: אתר האינטרנט של המדריך הישראלי לעמותות ולארגונים מתנדבים". גם אלפי הפרופילים החלקיים, כל מאגר הנתונים של הקרנות וההקדשות שאיתרנו לצורך פרויקט זה, מופיעים באתר. האתר מקל על הנגישות למידע כמו גם על עדכונו השוטף. בנוסף לנוחות השימוש במדריך בכריכתו הקשה, האינטרנט מאפשר דפדוף מהיר להתרשמות ראשונית ממאפייני הקרן ומידע על כתובות ההתקשרות אליה. האתר מאפשר שינויים ועדכונים של הפרופילים המלאים ומזמינה ומעודדת את הקרנות בעלי פרופיל חלקי, להרחיבו כדי פרופיל מלא על ידי מילוי השאלון שלנו באתר בדואר אלקטרוני. לקרנות בעלות אתר או כתובת דואר באינטרנט ניתן להגיע אליהן על ידי קישוריות מתוך עמוד הפרופיל. הדבר מאפשר תקשורת מידית בדואר אלקטרוני עם הקרן. יש לקוות כי הקוראים יעודדו קרנות לפרסם את הפרופיל המלא שלהן באתר זה, ולפתח אתר וכתובת דואר האלקטרוני שלהן. הדבר יקדם הפצת מידע, הידברות עם הפונים ואחריות ציבורית.

המגזר המתפתח של הקרנות בישראל

מאז ומעולם היו לעם ישראל קרנות מסוגים שונים ומגוונים. התלמוד מדבר על מינוי "הבטלנים", כלומר על אלה מבני הקהילה היהודית המבטלים את זמנם מלימוד תורה. בחינה מדוקדקת יותר מלמדת כי היו אלה למדנים בעלי שיעור קומה, שפינו זמן מתלמודם כדי לנהל את קרן הצדקה של הקהילה לטובת האביונים. כך נוצר "הוועד המנהל" הראשון. עם תחילתו של הישוב בארץ ישראל, הוחלף בתקופת הכיבוש התורכי, המבנה הקהילתי הבלתי-פורמלי בגופי שלטון רשמיים שהתפתחו במשך השנים בתקופת המנדט הבריטי ולאחריו עם הקמת המדינה במוסדות הממשלה. התורכים, לצורכי ביטחון פנים, דרשו כי כל ארגון אזרחי בעל שני חברים או יותר יירשם כ"אגודה עותומנית". הדבר הוליד את הרישום הרשמי אצל משרדי הממשלה של גופים הנקראים כיום עמותות, וכן קרנות והקדשות.

בשנים האחרונות פתחו קרנות זרות רבות, יהודיות ולא יהודיות, סניפים בישראל במטרה להעניק מענקים ותרומות או לייעץ למשרד הראשי שלהם בחו"ל בדבר העבודה הפילנתרופית הנעשית והדרושה בישראל. על הקרנות הללו נמנות, למשל, הג'וינט, קרן קלור בישראל, פדרציית הקהילה היהודית בסן פרנציסקו, הקרן החדשה לישראל, קרן הלן באדר, קרן משפחת שטיינהרט ורבים אחרים. רובן מתנהלות כישויות עצמאיות ישראליות ואילו אחרות הן בבחינת צינור להעברת כספים ממוסד האם למוטבים ישראלים. הגידול הניכר בנוכחותן של קרנות מבוקרות זרות בארץ נובע מהנסיגה מהשיטה הריכוזית הקודמת של מתן תרומות באמצעות מגבית מרכזית מהתפוצה לישראל, והמעבר לפילנתרופיה ישירה, מעורבת. מעבר זה בא מרתיעתן של תורמים פרטיים ובעלי הקרנות בחו"ל ממעורבותן של המפלגות הישראליות וניסיונותיהן להשפיע בארץ על חלוקת כספי המגבית, במסגרת הסוכנות היהודית. הדבר גם משקף בבהירות את החלשות רמת התרומה והמונופול של שלוש המגביות - המגבית היהודית המאוחדת (UJA), המגבית הישראלית המאוחדת (UIA), והמגביות השנתיות של הפדרציות היהודיות הקהילתיות המאוגדות היום באיחוד הקהילות היהודיות (United Jewish Communities). רבים מדור אנשי הכספים הצעיר החדש התחנך על ברכי פרויקט שיקום השכונות, התרגל לביקורים תכופים אצל חברים ובני משפחה בישראל והוכשר לניהול שקוף ומפורט של ההשקעות הפילנתרופיות במקום מגוריהם בחו"ל כמו גם בישראל. מנהיגות צעירה זו, כולל זו של כמה מהפדרציות היהודיות כגון זו של בוסטון, ניו-יורק וסן-פרנציסקו, התרצו לפתוח משרד לקרן פילנתרופית עצמאית משלהן בישראל.

במשך שנים רבות אני מרבה להסביר למנהיגים בתפוצה כי הזמנים השתנו, וכי על הפדרציות היהודיות אשר מימנו את הסוכנות היהודית במשך חמשת העשורים האחרונים להבין כי ארגוני מגזר העמותות הישראלי הוא השותף המתאים להן ביותר באלף החדש ולא הסוכנות או ממשלת ישראל. המלצתי היא לנסח אמנה חברתית חדשה עם מגזר זה במקום ומעבר לזו הקיימת כבר עם הסוכנות היהודית. מנהיגי הקרנות החדשים הם חיל החלוץ שכבר פועל בכיוון זה.

האתגרים הניצבים בפני הקרנות בישראל

כל ממשלות ישראל בשנים האחרונות התאמצו לחזק את כלכלת השוק הישראלי. בנוסף יועדו כספים רבים לביטחון, לבניית תשתית ולחינוך החרדי. כתוצאה מכך צומצמה התמיכה הממשלתית בשירותים חיוניים כגון חינוך, רווחה, רפואה ותרבות. פיתוחם ואחזקתם של שירותים חיוניים רבים נפלו כעת בחלקם על כתפי העמותות, הקרנות ותרומות מהציבור. במקום לקדם ולפתח שירותים ממשלתיים ומוניציפליים לציבור רוכשים משרדי הממשלה שירותים רבים מהמגזר הפרטי או ממגזר העמותות והמלכ"רים.

במציאות זו חשוב כי הקרנות יבינו את תפקידן ומקומן. הן אינן באות להחליף את הממשלה בתחומים בהם מחובתה לספק את צורכיהם הבסיסיים של האזרחים. על הקרנות לעסוק בתכנון אסטרטגי בתחום התעניינותן ולא במתן אקראי. לעיתים מענק אמור להיות זרז למימון נוסף של ארגון ללא כוונת רווח לקבלת הענקה שכנגד, ממקורות ממשלתיים. על הקרנות להציב לעצמן מטרות ולקבוע מדדי הערכה להשגת מטרות אלו כמו גם בקרה על נוהלי עבודתן. חשוב להקים ארגון גג שיאגד בתוכו את כלל הקרנות ובכך יוכל לעודד את קידומן, הרחבתן והתמקצעותן, מתוך שיתוף פעולה הדדי.

בשנים האחרונות הפכה הפילנתרופיה בישראל לנושא לימוד אקדמי ומקצועי רשמי. זאת בזכותם של תורמים ואנשי אקדמיה שהכירו בחשיבות הנושא והביאוהו למודעות הציבור. בין הנושאים הנלמדים בתחום ניתן למצוא את אלה המשפיעים במישרין על עבודת הקרנות כגון, מקורות מימון, שיטות התרמה, בחירת ועד מנהל ואנשי צוות, בקרה פיננסית ועניינית, מעמד משפטי וחוקי עזר של קרנות, יחסי משרד הראשי בחו"ל עם סניפים מקומיים, שיטות להערכת בקשות למענקים ותוצאות המענקים, קבלת החלטות בהנהלה , התכוונות כלפי פונים פוטנציאליים, שימוש ביועצים ויחסי ממשל-קרנות. על הקרנות לקחת חלק בחקר המגזר השלישי בכלל, כולל מיפויו, ניהול עמותות וקרנות, התנדבות, מימון, מיסוי ופיתוח המגזר. אל להן לנתק עצמן מן האחריות להבין ולסייע לפיתוח מגזר המלכ"רים בישראל. מעבר לכך, חשוב כי ועדי מנהלים של הקרנות בישראל ואנשי צוות יראו עצמם כאיגוד בתחום ייחודי של ניהול מודרני. ניהול זה הינו חלק מתופעת פיתוח תחום הפילנתרופיה בישראל.

עבודה פילנתרופית הנה אחת החוויות המספקות ביותר, והיא חוויית יסוד של החיים היהודיים ושל הדת היהודית. זוהי מלאכה הדורשת כישרון, ענווה וחכמה תוך שילוב הלב עם המוח. יש בכך אחריות אישית עצומה העשויה להסב הנאה וסיפוק לאלה המוכנים לעסוק בה. אלה שבחרו בכך כמקצוע בחרו בטוב שבמקצועות.

מנהלי קרנות יכולים גם הם לקחת חלק בהצגת ובהסברת החברה הישראלית לתורמים בחוץ-לארץ. הערכה ומיון הבקשות למענקים היא דרך מצוינת ללמוד על המציאות והצרכים של החברה הישראלית, וחשוב לחלוק ידע ותובנה אלה עם תורמים המעונינים לסייע לישראל. עלינו לעורר בקרב התורמים בכוח את הדאגה לשלומה של החברה והמדינה ולראות בפילנתרופיה דרך מעשית מאוד למעורבות ולהשקעה של ממש בהון האנושי הישראלי.

הצורך בקרנות נוספות בישראל

לא די בקרנות הקיימות כיום בישראל. דרושות עוד קרנות רבות כדי ליצור הנהגה ולהרחיב את תחומי פעולתו של מגזר העמותות. אני פונה בזאת לתושבי המדינה הזו על כל רבדיה, אלה אשר צברו עושר והמבקשים דרך לסייע לשיפור החיים בארץ והמבינים כי חשוב שתהיה מטרה חברתית לנתינה. בקשתי מיועדת בעיקר ליחידים, למשפחות ולקרנות בחוץ-לארץ בעלות הון עצמאי להביע את מעורבותן בנעשה בארצנו. אין דרך טובה מזו כדי להשמיע את קולך, לעקוב אחר השקעות פילנתרופיות, ליצור שותפויות ולקצור הישגים.

הקמת קרן בישראל איננו משימה קשה, ואל לכם להירתע מפניה. ההוצאות הכלליות אינן בהכרח גבוהות וההשקעה בנציג יעיל ונאמן תבטיח תפקוד ראוי של הקרן. קרנות רבות פועלות מתוך בית פרטי. קיימים מודלים ארגוניים שונים לבחור מתוכם כגון רישום הקרן בישראל כנגד רישום בחו"ל בלבד, קבלת פטור ממס, הקמת ועד מנהל מקומי, מתן מענקים מקומיים מול הנפקת המענקים במישרין במשרדי הקרן הזרה. עלות הצוות והייעוץ בישראל נמוכה בהרבה מזו בחוץ-לארץ, ומענקים ייעודיים מצליחים כאן הרבה יותר מאשר בחוץ-לארץ בגלל שער החליפין של המטבע הזר. גם היקף ההון של הקרן אינו צריך להרתיע, ולבטח אינו שווה-ערך לערכה הרב של העבודה הפילנתרופית עצמה. קרנות רבות נושאות הדגל בהנהגתן ובחידושים שלהן בתחום ההענקה, והן אינן נמנות על העשירות ביותר. אך הן משתפות פעולה עם המקבלים, מאזינות לצורכיהם, מצליחות באיתור מנהיגות מקומית, אינן שמרניות בקבלת החלטות, בעלות אומץ לחדש ומסוגלות לנטוש פרויקטים שכשלו. לקרנות תפקיד משמעותי ביותר בעיצובה של החברה הישראלית לעתיד, וצורות מיושנות של נתינה באמצעות מתווך הנן רלוונטיות פחות עכשיו. תורמים רציניים יכולים לבחור את הדרך הטובה ביותר לחולל כיום שינוי, ומסלול של קרן משפחתית או מפעלית הוא בר קיימא בישראל באותה מידה שהוא כזה בחוץ-לארץ. ישנו צורך דחוף בגידול מסיבי של מספר הקרנות, הונם ובמעורבותן.

אני ממליץ בכל פה על מסלול זה לאנשים עתירי ממון המבקשים לטפח יחסים משמעותיים עם החברה הישראלית המודרנית. אין צורך בבירוקרטיה כדי להקים קרן, ומפעל זה מתאים מאד לאלה הרוצים כעת להסב חלק מעשרם כדי להחזיר טובה לחברה ולסייע לאחרים. אנשים רבים הפגינו תכונות מנהיגות ושיפוט טובים בצבירת עושרם. אני מאמין שכדאי להם לשקול ברצינות הפעלת אותם הכשרים והנחישות בעבודת הקרנות למען העם היהודי במדינת ישראל.