אובמ
"לארשיב תונרקל ךירדמה -- ןומימ תרוקמ" רפסל

אובמ
"לארשיב תותומעל ךירדמה -- הנובתב הניתנ" רפסל

העמותות הם הפרחים היפים של החברה הישראלית.

דברים רבים קרו במגזר העמותות מאז 2891, השנה שבה פרסמתי את המהדורה הראשונה של "נתינה בתבונה", המדריך הראשון לעמותות בישראל. לא הייתה אז תכנית לימודים, לא היו נתוני מידע ארציים ולא תחום מחקר על "המגזר השלישי". לא היה זה נושא לדיון באקדמיה, ובוודאי שלא הוכר כנושא בעל חשיבות למעורבות ציבורית נכבדה. "רק" 000,21 עמותות היו רשומות באותם ימים כחוק. בשנת 0002 יש יותר מ-000,72 עמותות ישראליות רשומות, המהוות מגזר חשוב בחברה הישראלית. לפי גידרון וכץ (8991) וגידרון (9991) ב-5991 העסיק מגזר זה 11% מכלל העובדים במשק (לא כולל חקלאות), ועלותו המורכבת הגיעה ל-33 מיליארד שקלים, או ל-%31 מן התל"ג (תוצר לאומי גולמי). הכנסות המגזר באות ממענקים ממשלתיים עבור שירותים (%46), משכר/תשלומים ודמי-חברות (%62), ומתרומות (%01). המגזר המלכר"י צומח במהירות רבה ותופס מקום נכבד במתן שירותים. אנו, הישראלים, חיים כיום בחברה פוסט-סוציאליסטית קפיטליסטית צומחת, שבה הממשלה מסתייגת בצורה מובהקת מוצאות לצורכי רווחה, דת, חינוך ובריאות, ובמקרים רבים אף מעדיפה להעביר את האחריות למתן שירותים אלה לארגונים שאינם בעלי כוונות-רווח או לסקטור העסקי. סוגיית האחריות - ניהול העמותות, פיתוח מנהיגות מקצועית וריכוז נתוני מידע ומחקר - היא, אפוא, רלוונטית עתה יותר מאי פעם, והיום זה תחום מוכר בתכנית הלימודים באוניברסיטה. זה גם תחום מכובד בהכשרה, בהוראה, במדיניות ובמחקר. איש לא העלה בדעתו, למשל, שנדבן קנדי (L. Jaques Menard) יקדיש לאוניברסיטה העברית קתדרה ללימודי ארגוני המלכ"ר, ההתנדבות והפילנתרופיה, שיש לי הזכות לכהן כיו"ר הראשון שלה.

פרסמתי את "נתינה בתבונה" בראש ובראשונה כדי להעלות את המגזר המלכר"י הישראלי 'על המפה', וכדי להביע הערכה לאלפי הגיבורים העלומים הפועלים בעמותות השונות ומקדישים את מרבית זמנם לשירות הזולת. הספר הכיל פרופילים (מאפיינים) מפורטים של עמותות ישראליות הפעילות בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה. סיבות רבות הניעו אותי לכתוב את הספר: אחת מהן הייתה קשורה בתורמים מן הארץ ומחו"ל שבמשך שנים נועצו בי בשאלה למי להרים את תרומתם. כתוצאה מהשפע הקיים של עמותות הרשומות כחוק, הם התקשו לבחור באלה הקרובות ביותר לתחומי העניין האישי שלהם, ולתרום בתבונה.

מדריך לנדבן הנבוך

לו קיבלתי שקל בעבור כל נדבן שכתב לי, טלפן אלי או נכנס למשרדי בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית במשך 04 השנים האחרונות כדי לבקש את עצתי בשאלה "למי לתרום?", כי אז יכולתי לפרוש לגמלאות מזמן. הבטחתי לעצמי שיום אחד אפרסם מדריך ועצות אישיות בסוגיית מתן תרומות בישראל, כדי שנדבנים וידידי ישראל בחו"ל יוכלו למצוא את דרכם בסבך הארגונים והעמותות בישראל המבקשים תרומה.

בכל ביקור שלי בארצות הברית, מראים לי קרוביי וידידיי ערמות גבוהות של מכתבים שנשלחו אליהם מעמותות ישראליות המבקשות תרומה. הדואר הזה נערם בעיקר לקראת החגים - פסח, ראש-השנה, חנוכה ושבועות. בחבילת הדואר אפשר למצוא בקשה נרגשת לעזרה, ומעטפת תשובה ממוענת ועליה מספר תא דואר. ואולם, גם הנדבנים זקוקים לעזרה. במיוחד אם הם היו רוצים לפעול למען ישראל בדרך ישירה ואישית. זכותם לקבל מידע מפורט באשר לארגוני הרווחה בישראל; הם זקוקים לאפשרות לברר אם הארגון מוכר על ידי רשויות ישראליות מוסמכות, מהו אופי פעילותו, ומיהם האנשים העומדים בראשו, וכמובן - אם התרומות בישראל ובחו"ל פטורות ממס. התורם הפוטנציאלי עשוי, במקום להשליך את כל הבקשות לסיוע לסל הניירות, או לשלוח לכל אחד מהמבקשים פרוטות אחדות כדי לרצותו, להתרשם ולהתרגש מאחדות מן הבקשות; אולי הן תענינה על צורך אישי של מאן דהו המחפש סיבה לתמוך במטרה כלשהי, ותענקנה ביטוי לצורך אישי מסוים שלו. מי לא ירצה להנציח את זכר הוריו או יקיריו שנפטרו בדרך של הקמת פרוייקט על שמם? מי מאתנו לא ירצה להותיר רישום כלשהו לקיומו על פני האדמה הזאת, ולהראות שלא דאג רק לעצמו בחייו? לב מי לא ירגש על נס קוממיותה של מדינת ישראל ולא יבקש להביע בדרך מוחשית כלשהי את שייכותו למפעל כביר זה ואת שותפותו בו? אולי אחת מן המעטפות הללו, הנערמות על שולחן המטבח, מביאה עמה את ההזדמנות להפוך את הקשר עם ישראל ועם אנשיה לקשר אישי, ולהותיר טביעת רגל על חופי הארץ, קטנים ככל שיהיו?

ספר זה חובר כשירות ליהודים וללא-יהודים, בחו"ל ובארץ, הרוצים לדעת יותר על ארגוני מלכ"ר ישראליים ולהיות מתוחכמים יותר במאמציהם הפילנתרופיים. זהו ניסיון לאפשר לתורמים לספק את סקרנותם באמצעות קשירת קשר אישי עם נציגי הארגונים הרשומים במדריך.

סיבה חשובה ביותר נוספת לכתיבת ספר זה היא - מתן במה והזדמנות שווה לעמותות הישראליות לתאר את פועלן, להציג את הישגיהן ואת צורכיהן, ולהגיע לידיעתם של תורמים פוטנציאליים בחו"ל. בעבר, רק הארגונים העשירים, המתוחכמים וה'משומנים' ביותר, המודעים ליחסי ציבור, יכלו להגיע לקהלים זרים גדולים. הארגונים הקטנים יותר, בדרך כלל משדרות העם, לא השתמשו בתקשורת הבינלאומית ולא יצרו קשרים הדוקים עם נדבנים זרים. חלקם לא היו יודעים אפילו כיצד להתחיל, אילו רצו. לפיכך, יש צורך לשדך בין עמותות המתנדבים והמלכרי"ם לבין נדבנים פוטנציאליים. ישראלים רבים עמלים קשות כדי להבטיח את המשך קיומם של שירותים חיוניים וחדשניים לנזקקים, אבל סבורני שהמאמץ האדיר הזה מוטל גם על אחינו ואחיותינו בשאר ארצות העולם, כשותפינו למפעל. זו הסיבה שבעטיה, למרות היותנו עם גאה שאינו חפץ במתנות-חסד ומקבל אותן ברגשות מעורבים, אנו פונים ליהודים בחו"ל כדי לגייס את שותפותם הפילנתרופית. מה שראוי לציון, ובדרך כלל אינו זוכה לשירי הלל, אלו הן עשרות אלפי עמותות האזרחים לעזרה עצמית בענייני בריאות, חינוך, תרבות ורווחה, שהוקמו כדי להיטיב עם החברה הישראלית באמצעות יוזמה פרטית. בכולן - החל בקרנות זעירות של משפחות ויחידים למתן הלוואות ללא ריבית (גמילות-חסדים), וכלה בארגונים חינוכיים ורפואיים גדולים הפועלים כיום בישראל, נעשה מאמץ התנדבותי עממי שלא ייאמן. אותו אתוס יהודי של אבותינו בנוגע לצדקה, עשיית חסד באמצעות מעשים טובים, ושיתוף פעולה במטרה לשמר את אורח החיים והרוח היהודיים במשך מאות שנים של נדודים, רדיפות וחיי גטו - צף ועלה בשנית. שורשיו שתולים בהיסטוריה הקדומה-ביותר שלנו ובימים שלפני קום המדינה, והוא מהווה חלק חשוב במארג החברה הישראלית המודרנית. אכן, רבות מן העמותות הוקמו כדי לשמר את דרכי החיים היהודיות ואת הערכים היהודיים, שקיומם, כולל קיומו של ערך ההתנדבות, נמצא בסכנה בחברה המודרנית. דומה, שהעשייה שלא-למטרות-רווח וההתנדבות בישראל מתגברים בזמנים קשים, והם מהווים מעין מענה יהודי אינסטינקטיבי לתקופות כאלה. וכדרך המסורת ארוכת השנים, כך גם היום - ישראלים מנסים ליצור קשר עם נדבנים בחו"ל אשר יש להם האמצעים והרצון לספק את הדלק הפיננסי למאמצי ההתנדבות שלהם. כששותפויות כאלה קורמות עור וגידים, קורים לעתים קרובות דברים מופלאים; וכאלה קורים מדי יום. ספר זה פותח צוהר אל אותן עמותות מגוונות הפעילות בישראל, מסביר את צורכיהן, ומספק לקורא גישה לראשיהן. הוא מציג את משאביה האנושיים של ישראל ואת עוצמתה, ויחד עם זאת הוא מראה גם את המחצית הריקה של הכוס: את מה שנעשה, ואת שצריך להיעשות.

תקוותי היא שמדריך צנוע זה יעורר את התיאבון ביהודים ובלא-יהודים, בארץ ובחו"ל, לפעול למעורבות בעמותות המעוררות בהם עניין, וליצור מגע ישיר ואישי עם ישראלים המחפשים שותפות כנה, מומחיות ומימון.

נתינה ישירה כנורמה

בפרסום "נתינה בתבונה" אין בכוונתי להמעיט מחשיבותן של מגבית איחוד הקהילות היהודית בצפון אמריקה או קרן היסוד. איני מטיל כל ספק בכך שהמבצעים הריכוזיים של פדרציות הקהילות מהווים אמצעי חשוב המאפשר ליהודים ברחבי העולם להירתם על מנת לסייע לשירותים ולצרכים חברתיים בארץ ולהזדהות עם ישראל ועם העם היהודי. הכספים המועברים לסוכנות היהודית בישראל מנוצלים כאן לפרוייקטים חשובים, כגון העלאת יהודים לארץ וקליטתם, חינוך בגולה, שיקום שכונות ותכניות חיוניות אחרות. עם זאת, היעדר מעורבות אישית של מרבית התורמים, פנייה עיקשת אל רגשות התורם ולאו דווקא אל האינטלקט שלו, וסגנון הנתינה של "תן והסתלק", שהוא תו-האיכות של גיוס הכספים הריכוזי, פשוט אינם מספקים כבר מספר רב של נדבנים משכילים ומתוחכמים, צעירים ומבוגרים כאחד. מנהיגים אלה רוצים לפעול גם מעבר למעורבותם השגרתית בתוך המנגנון המרכזי של אמצעי גיוס הכספים היהודי, והם היו רוצים לתקוע יתד אישית בישראל, ולקשור קשרי שותפות עם הארץ. הם רוצים לראות מה ייעשה בתרומתם: הם רוצים לפקח עליה וליטול אחריות על האופן שבו היא תנוצל בישראל. הם רוצים לעבוד בצורה ישירה עם אנשים אמיתיים בישראל - עם מנהלי העמותות ועם מתנדבים, אנשים שבהם הם יכולים לבטוח, ולטפח את האנרגיות שלהם למען ישראל טובה יותר.

סיבה נכבדה לפרסום המהדורה הראשונה והשניה של "נתינה בתבונה" היא קידום מענק ישיר של תורמים לעמותות ישראליות על פי בחירתם. תמיד חשתי שהמונופול של הסוכנות היהודית על המפעל הגדול של גיוס כספים באמצעות הפדרציות בגולה לא הועיל להתפתחותו, לצרכיו ולתפקידו של המגזר המלכר"י בחברה הישראלית. אני מאמין בכל לבי שפילנתרופיה ישירה מטפחת יחסי שותפות אמיצים יותר, ואשר עשויים להימשך פרק זמן ארוך מזה שמעניקה הנתינה באמצעות מיופה-כוח. המבחר המוגבל של המפעלים החברתיים שמציעה הסוכנות היהודית, הפוליטיזציה המובנית המוסכמת שלה באשר לניהול כספי התורמים, והמונופול שלה על פילנתרופיה מארצות חוץ, כל אלה גם יחד היוו סיבות טובות לקידום נושא הנתינה הישירה הבלתי-תלויה. הסוכנות הינה רק אחת מתוך עמותות ישראליות ראויות רבות. חשוב לי מאוד שתורמים יקבלו מידע אובייקטיבי בקשר לארגונים בישראל שאין עמם כוונת רווח, וכך יוכלו להחליט בעצמם באיזה אופן יתרמו להם ולפיתוח המדינה. הייתי רוצה שציבור התורמים יחדל להיות 'קהל שבוי', וכי הפוליטיזציה של הנדבנות היהודית הריכוזית למען ישראל תיפסק. נעשה מאמץ לשכנעני שלא לפרסם את המהדורה הראשונה בשנת 2891; הוזהרתי כי הספר יזיק למגבית המאוחדת של הפדרציות ולתקציב הסוכנות, ושאיש בחו"ל אינו מעוניין באמת בספר מסוג זה או זקוק לו. נאמר לי שלתורמים בחו"ל אין זמן ללמוד על עמותות ישראליות בפרוטרוט, שהם אינם מעונינים בפילנתרופיה פרטית ישירה, ושהם בוטחים במנהיגותם המקומית ובאנשי המקצוע שלהם; טענו בפניי שהנתינה הריכוזית היא האמצעי הטוב ביותר כדי לסייע לישראל.

כל הטיעונים הפטרנליסטיים והמונופוליסטיים האלה שכנעוני אף יותר מקודם שהספר "נתינה בתבונה" היה נחוץ וכי יצא לאור בזמן הנכון. הסתבר שצדקתי בהערכתי: תוך 81 חודשים נמכרו כל עותקיו. צחוק הגורל הוא שעותקים רבים ממנו נרכשו על ידי פדרציות של הקהילות היהודיות. עם זאת, מרביתם נקנו על ידי יחידים, קרנות ומוסדות.

המגביות של הפדרציות היהודיות, שמימנו את הסוכנות היהודית במשך חמשת העשורים האחרונים, ראו בממשלת ישראל שותף ראשון במעלה. ברם, לדעתי, השותף המתאים ביותר לפדרציות במילניום החדש הוא מגזר העמותות הישראלי. פירוש הדבר יהיה פיתוח ברית חברתית חדשה ושיתוף פעולה נרחב עם ארגוני המגזר כולם, במקום המשך הברית הבלעדית עם הסוכנות היהודית.

מגמה זו של חיפוש "פרוייקטים פרטיים" והענקת חותם אישי למאמץ הפילנתרופי קיימת זה עשרות שנים, ואף מוסדה עבור "תורמים גדולים" ע"י הקמת קרן החינוך לישראל; זאת למענם של אנשים שביקשו לתרום לפרוייקטים אישיים (בדרך כלל בניינים הקרויים על שם מי מיקיריהם) בנוסף לתרומותיהם הסדירות למגבית המאוחדת. ואולם, במשך השנים, ובמיוחד אחרי מלחמת יום הכיפורים, החלו צעירים רבים אמידים, בני המעמד הבינוני, יהודיים ולא-יהודיים, לחפש פרוייקטים שיוכלו להזדהות עם מטרותיהם ולרוות סיפוק מהפרי שיניבו שם תרומותיהם. בסופו של דבר הבינה הסוכנות היהודית את הצורך הזה, והקימה ב-7891 קרן מענקים משלה בשם "Jewish Agency for Israel Allocations Program" - שסיפקה עד לשנת 9991 סכום כולל של 03 מיליון דולר ל-256 פרוייקטים שהוצאו מן הכוח אל הפועל על ידי 443 עמותות. למרות שמחצית מן המענקים מוקדשים לפרוייקטים של שלושה זרמים דתיים יהודיים שונים, בכל זאת זו התחלה טובה: כזו שעשויה להוביל להפיכת כל הסוכנות היהודית לקרן יהודית עולמית הפועלת בעיקר בישראל. ברם, מודל נתינה ישיר-למחצה כזה אינו יכול לתפוס את מקומן של השותפויות הפרטיות ושל המעורבות הפילנתרופית הישירה עם העמותות הישראליות. דוגמא אחת לכך הינה מעורבותה של המנהיגות הספרדית העולמית, אשר הזדהתה עם ישראלים טעוני-טיפוח שהגיעו ממדינות מוסלמיות במזרח התיכון. מאמציה של נינה ויינר מניו יורק, שיחד עם משפחת ספרא ועם אנשים נוספים ייסדה את FESI (הקרן הבינלאומית לחינוך ספרדי), מהווים דוגמא מצוינת לנתינה פרטית ישירה ומוצלחת. קרן רש"י-סאקטה, שמקום מושבה בשוויץ, היא דוגמא בולטת אחרת של מתן מענקים ישיר. נדבנים אחרים יצרו קשר פילנתרופי אישי עם עמותות ישראליות כתוצאה מהעניין האישי שלהם בתכניות קהילה, בריאות, פעילות פנאי, דת או חינוך. אדית והנרי אוורט הם דוגמא נוספת של פילנתרופים זרים ונבונים, הפועלים באופן פרטי בישראל, במיוחד בעיירת הפיתוח הגלילית חצור. כמה מאות קרנות מקומיות שבסיסן בחו"ל פועלות כעת בישראל, כולל כאלה של פדרציות מקהילות יהודיות חשובות. בשנות השמונים הקימו נציגים של קרנות אלה פורום קבוע, במטרה לשתף זו את זו במידע וברעיונות. אלפי תורמים פרטיים יצרו שותפויות משלהם עם עמותות בישראל, מתוך רצון לעבוד מחוץ למנגנון ההתרמה המרכזי. עמותות רבות נעזרו בידי תורמים פרטיים, והן מספקות שירותים חיוניים ביותר לנזקקים רבים במדינה. למשל, האגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית, עמותה שנוסדה על ידי המחבר וחברים נוספים ב-0991, סיפקה מעל ל-000,21 הלוואות ללא ריבית, שסכומן הכולל הגיע ליותר מ-61 מיליון דולרים, כדי לסייע לעולים חדשים ולישראלים נזקקים אחרים. כל ההכנסה הזו מגיעה ישירות מתורמים ומקרנות פרטיות ברחבי העולם (כולל ישראל), אשר מבינים ומעריכים את חשיבותה של הלוואה ללא ריבית ואת המושג "גמילות חסד". אף לא סנט אחד מן הכספים הללו מגיע מממשלת ישראל.

כתשובה למגמה זו של נתינה פרטית ישירה, המתרחבת במהירות, הוקמה בחו"ל רשת של קרנות ומוסדות לתיעול מפוקח של כספים פרטיים לצורכי צדקה, אשר יועדו לפרוייקטים ספציפיים, והועברו ישירות לעמותות בישראל. אחד הארגונים המצליחים והמהימנים ביותר מבין אלה הוא קרן P.E.F. Israel Endownment Funds, Inc. שמקום מושבה בניו יורק. הקרן נוסדה בשנת 2291 על ידי השופט לואיס ברנדייס ואמריקנים ידועים נוספים, והיא מחלקת בכל שנה מיליוני דולרים שנתרמו על ידי תורמים פרטיים או על ידי קרנות אמריקניות פרטיות לעמותות בישראל. ב-8991 חולקו מענקים בסכום כולל של למעלה מ-5.13 מיליון דולרים. בין השנים 8991-6691 העבירה הקרן 723 מיליון דולר לעמותות בישראל. קרן P.E.F. הינה קרן צדקה הפטורה ממס בארצות הברית. היא מקדמת בברכה תרומות קטנות וגדולות (החל מ-52 דולר). התרומות פטורות ממס, והן נשלחות ל P.E.F. - כשהן מלוות ב"המלצת" התורם לעמותה מיועדת בישראל. לאחר אישור הבקשה על ידי חבר הנאמנים של הקרן, התרומה מועברת לעמותה בישראל, ללא ניכוי תקורה. הליכים אלו נמשכים בדרך כלל עד שלושה שבועות. על העמותה בישראל לקבל מראש את אישורו של נציג הקרן בישראל, ולהעביר אליו עותק ממסמכי רישום העמותה ומתקנון העמותה, וכן אישור ממוסד ציבורי והצהרה על פעילויות העמותה. פחות מ-%3.1 מהכנסות קרן P.E.F. הוצאו לצורכי ניהול בשנת 8991, ואף פרוטה מאותם אחוזים לא נלקחה מכספי התרומות.

אמצעי נוסף להעברת פילנתרופיה פרטית פטורה ממס לעמותות ישראליות, בראש ובראשונה מארצות הברית, מקנדה ומבריטניה, היא הקרן הישראלית החדשה. הקרן נוסדה בשנת 9791 והיא מתמחה במתן מענקים לפעילויות חברתיות חדשניות, לקידום זכויות האזרח וזכויות האישה, ליחסי יהודים-ערבים ולשורה של פעילות התנדבותית חדשנית. דוגמה נוספת לקרנות זרות המעבירות תרומות לעמותות ישראליות היא The Abraham Fund, The Ziv Tzedakah Fund ויש עוד רבות אחרות; חלקן מנכות תקורה מתרומות, ואחרות לא. על התורמים לבדוק זאת בזהירות.

רבים מן הארגונים הישראליים המחפשים מימון בחו"ל מעודדים ייסוד אגודות-שוחרים; אלה מקבלות את התרומות, מספקות תמורתן קבלות לצורך פטור ממס, ומעבירות אותן לישראל. זהו נוהג נפוץ מאד אצל המתרימים לאוניברסיטאות, לישיבות ולארגונים של שירותי רווחה. פרוייקטים רבים בירושלים - לדוגמא - (כמו פארקים, מוזיאונים, בתי תיאטרון וכיו"ב) מומנו באמצעות אגודות שוחרים של קרן ירושלים. גם לת"א, לחיפה ולבאר-שבע יש קרנות דומות. לאגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית, למשל, יש אגודות שוחרים בארה"ב, בקנדה ובבריטניה. אגודות השוחרים הינן ישויות בלתי-תלויות העומדות ברשות עצמן בחו"ל וכפופות אך ורק לחוקי המדינה שבה נמצא מושבן. חלק מן האגודות האלה מטפלות בצוואות, בעזבונות ובפוליסות של ביטוחי-חיים שנתרמו לארגון. רוב חברות הביטוח ועורכי-הדין מתמצאים בסידורים האלה, ובמקרים רבים ניתן להשיג מהארגונים המוטבים, ללא תמורה, ייעוץ משפטי ועזרה בהכנת הצוואה.

עתה, עם כניסתנו לאלף השלישי, יש צורך דחוף במהדורה שניה של "נתינה בתבונה", הן כספר והן כאתר באינטרנט. היום רשומות במשרד הפנים 000,72 עמותות וכ-000,21 מהן רשומות גם במשרד האוצר כמוסדות ציבוריים הפטורים ממס. בכל שנה נרשמות בממוצע עוד 000,1 עמותות חדשות. %56 מהעמותות לא היו קיימות כשיצאה המהדורה הראשונה של "נתינה בתבונה", בשנת 2891, ועדיין תורמים רבים בחו"ל שואלים אם רשומה בו עמותה זו או אחרת. הספר הפך למדריך ייעוץ לתורמים.

בשנים האחרונות חדלו חלק מן התורמים בחו"ל לתרום לישראל; סיבה אחת לכך היא העלייה שחלה כאן ברמת החיים, וסיבות אחרות הן היווצרות רובד ישראלי אמיד וכן המאבק להכרה רשמית בכל הזרמים הדתיים ביהדות. ברם, תורמים רבים מבינים שלא כל האזרחים נהנים במידה שווה מתנאי חיים טובים יותר גם בתקופות של שגשוג, שיש גבול לשירותי רווחה שהון פרטי מסוגל לספק, ושהמאבק למען פלורליזם בישראל מהווה מטרה מצוינת למאמץ פילנתרופי מחו"ל. הם גם יודעים שיש גבול למה שהממשלה יכולה לעשות, וכי שותפות אמיצה בין פילנתרופיה פרטית לבין מגזר העמותות היא דבר חיוני בהחלט בכל החברות.

התורמים יכולים להשתמש ב"נתינה בתבונה" על מנת למצוא את דרכם בסבך הפרוע של העמותות הישראליות וכך ליצור ביתר קלות מגע ישיר עם ישראלים הפועלים בתחומי עניין דומים לשלהם. יהודים אורתודוקסים, קונסרווטיבים ורפורמים בחו"ל מחפשים אמצעים שאינם כרוכים בכוונת רווח לקידום בני-בריתם הדתיים הישראליים, ולקידום הפלורליזם והשירותים החינוכיים והחברתיים בישראל - והם פונים לפילנתרופיה ישירה למטרת סיפוק צרכים אלה. הסוכנות היהודית, הניצבת מול משבר פיננסי, עוברת עתה כיווץ ארגוני משמעותי: העברת מחלקת עליית הנוער אל משרד החינוך והתרבות, ומיזוגן של תכניות ומחלקות שונות מהווה דוגמה דרמטית ביותר ל"כיווץ" זה. ב-8991 מימנה הסוכנות הקמת גוף חדש לאיסוף כספים, בשם "הרוח הישראלית", שהחל לפעול בישראל כדי לגייס מן הציבור תרומות בעבור קשישים במצוקה, ולמען קורבנות אלימות במשפחה, חיילים משוחררים וילדים הכמהים לשוויון הזדמנויות. ב-9991 החלה לפעול גם העמותה "United Way Israel". כל אלה הם ניסיונות מעניינים מאוד, משום שעד עתה לא נראה שישראלים רוצים לתרום באמצעות מיופה-כוח והם מעדיפים נתינה ישירה למטרות הצדקה החביבות עליהן.

מדריך משאבים לישראלים

אחת הדרכים הטובות ביותר לשפוט כיצד מצליחים אנשים להתמודד היא לבדוק עד כמה הם מודעים למשאבים הקיימים ועד כמה הם מיטיבים לנצל אותם. כשרים כאלה מאפיינים לעתים קרובות מנהיגים קהילתיים, והם מצטיירים כמשתנה-מפתח החסר לעתים קרובות אצל בני השכבות הסוציואקונומיות הנמוכות. המידע הוא אכן עוצמה. בתחומי הרווחה, הבריאות והחינוך בישראל אין עדיין משאב-מידע המשתווה לספר זה. לפיכך אני מקווה, ש"נתינה בתבונה" יסייע, ולו חלקית, לאנשי מקצוע ישראליים ולאזרחים הזקוקים למידע על משאבים כספיים ושירותים שונים. ישראלים רבים אינם מודעים לטווח הרחב של שירותי העמותות העומדים לרשותם, ואין להם מושג לאן לפנות כדי לבקש סיוע. קיים צורך עצום אצל אזרחי ישראל ובקרב אנשי מקצוע הפועלים במסגרות שירותי הרווחה להשיג מידע על שירותים ומשאבים זמינים מהסקטור השלישי. מסיבה זו מתפרסמת המהדורה השניה של "נתינה בתבונה" לראשונה הן בעברית, והן באנגלית.

ספר זה מהווה כלי בסיסי לכל אדם המעונין לתרום כסף למטרות צדקה בישראל, ובמיוחד למנהלי קרנות, לתורמים פרטיים, לאנשים המכינים את צוואותיהם ולמתכנני עזבונות, לקונסוליות ישראליות, לאנשים המחפשים הזדמנויות להתנדב - ולכל מי שמתעניין בתחום העמותות בישראל. עבור המגזר השלישי הישראלי ספר זה פורש לעיני כל יריעה רחבה של עמותות, והוא מאפשר תחרות להשגת מימון גם לעמותות ידועות פחות מאחרות ואמידות פחות מהן. בהקדמתי למהדורה הראשונה של "נתינה בתבונה", עודדתי תורמים פוטנציאליים ליצור קשר ישיר עם ארגון העמותות - לפי בחירתם - ומסר זה עדיין רלוונטי ביותר. היזון חוזר ממנהלי עמותות הוכיח לי כי הספר אכן עודד מתן תרומות ישירות משמעותיות לרבות מן העמותות שהוזכרו בו.

כיצד נערך המדריך

באופן כללי, המתודולוגיה ששימשה להכנת המהדורה הראשונה של "נתינה בתבונה" הייתה דומה לזו ששימשה במהדורה השניה. בספר כלולות רק עמותות הרשומות במשרד הפנים.

השאלון

מחשבה רבה הושקעה בפיתוח השאלון. לאחר התייעצות עם פילנתרופים זרים נבחרים, עם רשם העמותות, עם עורכי המדריך Guidestar לאגודות צדקה אמריקאיות, עם צוות הוועדה הבריטית לצדקה (The British Charity Commission) ועם חוקרי המגזר השלישי - פותחו, נוסו ותוקנו גרסאות אחדות, בטרם נבחרה הגרסה הסופית. השאלון היה דומה לשאלון שבמהדורה הראשונה ונוספו אליו סעיפים שונים. השאלון בן 05 סעיפים הוכן בגרסאות זהות בעברית ובאנגלית בלווית מכתב הסבר ומעטפה להחזרת השאלון. הקהל העיקרי של "נתינה בתבונה" מורכב מתורמים פוטנציאליים מכל רחבי העולם המתעניינים בענייני חברה ישראליים, ומאזרחים ישראליים המחפשים שירותי עמותות. חשוב היה לנו, בראש ובראשונה, שהקוראים יקבלו כאן פרופיל מלא של העמותות, כולל ההיסטוריה שלהן, מבניהן הארגוניים, מטרותיהן, הישגיהן, שמות חברי הוועד-המנהל שלהן, מצבן הפיננסי ונושא הפטור ממס לתרומות בישראל ובחו"ל; כמו כן חשוב היה שיוכלו לקבל מידע אודות היקפן של העמותות (מספר החברים, הסניפים, העובדים), ממליציהן בחו"ל ועוד. מטרתו הבסיסית של השאלון, אם כן, הייתה לאסוף די מידע כדי לאפשר לתורמים וללקוחות פוטנציאליים ליצור קשר אישי ישיר עם נציגי העמותה שבה יחפצו.

חשוב לציין, שכל אותם פרופילים של העמותות מכילים מידע סובייקטיבי ואובייקטיבי - שסופק על ידי העמותות עצמן. איננו יכולים להתחייב לדיוק של %001, ואנו מציעים שהתורמים יבקשו לראות דו"חות רשמיים של רואי-חשבון וכל מידע או מסמך נוסף שיזדקקו לו. כדאי גם שיבקרו באתר העמותה, או יבקשו מידידיהם לעשות זאת במקומם, ויבררו כל שאפשר על העמותה. הפרופילים בספר זה הם התחלה טובה מאד, ומסירת המידע ע"י מנהלי העמותה מבהיר כי בכוונתם לשתף פעולה ולנדב מידע. עמותות רבות השקיעו זמן ומחשבה רבה במילוי השאלונים. בחלק מן המקרים הציפו אותנו בעלונים ובמלל כתוב, הרבה מעבר לפרמטרים שהשאלונים שלנו אפשרו. במקרים כאלה ערכנו את החומר שנמסר לנו. כמו במהדורה הראשונה, גם בזו לא נתבקשו העמותות לשלם בתמורה להכנת ה"פרופיל" ולפרסומו בספר או בגרסת האינטרנט, ועל כך אנו מודים לקרנות שמימנו את הפרוייקט הזה, ולביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש פאול ברוואלד באוניברסיטה העברית, אשר מימן חלק מההוצאות.

הכנת רשימת הנמענים

מהדורה זו - שלא כמו המהדורה הראשונה, שהתייחסה רק לארגוני המלכ"ר וההתנדבות בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה - ביקשה לכלול את כל העמותות - מכל סוג שהוא - המעניקות שירות לציבור. המשימה המרכזית שסביבה התרכז המאמץ הייתה איסוף רשימת הארגונים שענו על אמת-מידה זו. היא בוצעה בדרך שיטתית החל מאפריל 8991, ונערכה בשני שלבים: בשלב הראשון קיבל המחבר רשימות מקיפות של ארגונים ממשרדי ממשלה - משרד החינוך והתרבות, משרד הבריאות, משרד העבודה והרווחה והמשרד לענייני דתות. לכל אחד מן המשרדים הללו קשרי עבודה עם הארגונים הללו או שסייע להם במתן המלצות ואישורים. כל משרד סיפק רשימה משלו. בשלב השני ביקשנו רשימות של ארגוני מתנדבים ממספר רב של עיריות, כולל אלו של תל-אביב, ירושלים וחיפה. השגנו רשימות נוספות מארגוני-גג מתנדבים, כמו המועצה הישראלית לשירותי התנדבות - ארגון ממשלתי שהוקם לתיאום פעולות התנדבות ולקידומן. כמו כן, סרקנו את "דפי זהב" ואת מדריכי הטלפונים של האזורים השונים בארץ כדי למצוא עמותות נוספות, ואף בדקנו את המדריכים לתיירות כדי לגלות שמות נוספים. קיבלנו - ליקטנו, בעצם, גם רשימות ממועצות דתיות מקומיות, מעובדי רווחה בתחום ארגון הקהילה ומידיעות בעיתונות. לאחר שנאספו כל הרשימות, הכנו רשימה מרכזית מקיפה שהכילה קרוב ל-005,2 עמותות. לכל ארגון נשלח שאלון בן 6 עמודים, באנגלית ובעברית, ודף הסבר בנוגע למטרת הספר, בצירוף בקשה לשיתוף פעולה במילוי השאלון.

לבסוף, כדי לוודא שכל הארגונים הרלוונטיים אכן קיבלו הזדמנות שווה להירשם בספר, פרסמנו במשך שבועות אחדים ביום ו' - במהדורת סוף השבוע - מודעות בארבעת העיתונים הגדולים, שבהן הוצגה מטרת הספר. המודעה פנתה לארגונים שטרם קיבלו את השאלון בבקשה ליצור עמנו קשר על מנת להיכלל בספר. נקטנו את כל הצעדים כדי להבטיח שלכל עמותה יהיה סיכוי שווה להשתתף בפרויקט. איננו נושאים באחריות לכך שארגון כלשהו לא החזיר את החומר או שלח אותו באיחור; עם זאת, שאלונים שהגיעו באיחור כן יופיעו באתר של "נתינה בתבונה" באינטרנט.

לאחר שהשאלון חזר אלינו, הוכן בקפידה הפרופיל של כל עמותה בפורמט של תוכנת אקסל, תוך שימוש בכותרות אחידות ואגב הסתמכות על מידע תמציתי מן החומר שהגישה העמותה. טיוטות הפרופיל, באנגלית ובעברית, נשלחו לאיש-הקשר של כל עמותה בלוויית בקשה לתקן בהן שגיאות דפוס ושגיאות אחרות ולהחזירן אלינו. העמותה הוזהרה, שאי החזרת הטיוטה פירושו אישור הכתוב בה והיותה מוכנה לדפוס. לאחר שהפרופילים שבו לעורך, נערכו תיקונים והחומר הועבר לדפוס. בשלב זה רק עמותות ספורות לא החזירו אלינו את השאלונים או לא אישרו אותם לפרסום.

מי לא נכלל בספר?

משרדי ממשלה ארציים ועירוניים

פסלנו באופן אוטומטי עמותות של משרדים ממשלתיים ועירוניים. משרדים אלה אינם מספקים פטור ממס על תרומות.

בתי-כנסת

לא כללנו אלפי בתי-כנסת בישראל. לא כולם רשומים כעמותות, ויהיה זה בלתי אפשרי מבחינה טכנית למצוא ולרשום את כולם. זאת ועוד: התפקיד שהם ממלאים בישראל אינו מגדיר אותם כ"ארגוני שירות", הגדרה שהיא הבסיס העיקרי להכללה או אי-הכללה בספר זה. עם זאת, בית-כנסת המפעיל קרן הלוואות ללא ריבית, שירותים חינוכיים או שירות אחר כלשהו, נכלל בספר.

מפלגות פוליטיות ואיגודים מקצועיים

לא כללנו בספר מפלגות פוליטיות, משום שהן אינן ארגונים המזכים את התורמים מחו"ל בפטור ממס. מקריאה בספר אפשר להיווכח שאחדים מארגוני הרווחה בישראל נתמכים כספית בידי מפלגות פוליטיות, כשירות לחברי אותה מפלגה ולבני משפחותיהם.

גם איגודים מקצועיים לא נכללו בספר, משום שהם קשורים קשר בל יינתק למפלגות הפוליטיות השונות וגם ממומנים על ידי מקורות ממלכתיים, עירוניים וממשלתיים.

יהודה ושומרון וארגוני הרשות הפלשתינאית

בספר מצויות רק עמותות הרשומות במשרד הפנים הישראלי ולא נכללים בו ארגונים הרשומים ברשות הפלשתינאית.

ארגונים שבחרו שלא להיות כלולים בספר

קטגוריה זו מתייחסת לארגונים שנכללו ברשימת הנמענים שלנו אבל בחרו - מרצונם - שלא להשתתף בפרסום, בכך כשלא השיבו לנו את השאלון. ניתן לנחש את הסיבות האפשריות לכך: סיבה אחת, שהוזכרה על ידי חלק מן הארגונים, הייתה הרצון לשמור על פרטיות ואנונימיות. אחרים לא רצו אולי לערב קרנות "חוץ" עם קרנות משפחתיות, שתרמו, לדוגמה, מלגה לזכר יקירם. העובדה ש"גילינו" אותם ושלחנו אליהם שאלון עשויה להיות לחלוטין לא רלוונטית למטרותיהם. סיבה נוספת לא להיכלל בספר הייתה אי-רצונן של אחדות מן העמותות לחשוף מידע פיננסי אשר לגביו נשאלו. ארגונים אחדים התקשרו למחבר הספר כדי "לבקש רשות" להשמיט את פרטי המידע הזה. כשסירבנו לבקשתם, הם בחרו שלא להחזיר כלל את השאלון. עצלות או ניהול גרוע יכלו להוות סיבה נוספת לאי-משלוח השאלון, למרות שניסינו להקל על הנשאלים בצרפנו לכל שאלון מעטפה ממוענת. ייתכן גם שחלק מהעמותות נרתעו ממשימת מילוי שאלון מפורט בן 6 עמודים. ברור רק שאף עמותה לא נמנעה מהשתתפות מסיבות כספיות, משום שלא ביקשנו תמורה כלשהי עבור הדפסת הפורטרטים ב"נתינה בתבונה". חשוב מאד לציין שמתוך 005,2 השאלונים ששלחנו, פחות מ-001 הוחזרו אלינו על ידי רשות הדואר עקב טעות בכתובת. במלים אחרות, מרבית השאלונים הגיעו ליעדם.

כיצד להשתמש במדריך

תמציתה של "פילנתרופיה שיתופית" נבונה תלויה, לדעתי, במידע ובתכנון. יש דרכים מפוקחות לחלק כספים, ויש דרכים תמימות לעשות כן. תמיד מתמיהה אותי העובדה, שאנשי עסקים רציניים, כמו גם עקרות בית חסכניות, מעניקים לעתים כספים לארגוני צדקה בישראל מבלי לבקש פרטים על הארגון, על הישגיו ועל המפעילים אותו. על מנת לעודד תהליך רציונלי יותר, ערכנו בקפידה את הפרופילים של העמותות המופיעות בחלקו השני של הספר הזה - זאת כדי לספק לקוראים מידע מועיל. הסעיפים "היסטוריה ויעדים", "תכניות" ו"הישגים" הם סעיפים חשובים, והחומר עליהם נמסר ע"י הארגונים עצמם, על פי קווי ההנחיה שסופקו בשאלון. דיוק החומר בפרופיל נתון הוא על אחריותו של הארגון המדווח; דבר לא הושפע מחקירה או מביקורים שערכנו אנו במשרדי הארגון. רבים מן הארגונים המשתתפים בספר שלחו לנו את "תקנון ההתאגדות" שלהם וכן ספרות ענפה המיועדת לציבור, אבל איננו מתיימרים לומר שאימתנו את כל המידע המובא בספר.

סעיפי המידע הפיננסי הם בעלי חשיבות מיוחדת לקוראים, ובמיוחד מידע הקשור להכנסות, להוצאות ולפטור ממס. בישראל, כל אחד יכול להקים עמותה אם הוא חפץ בכך. אבל מדינת ישראל גם תיקנה תקנות שמטרתן להגן על הציבור ולהבטיח מידה מסוימת של ארגון ואחריות כלפי האזרח, התורמים והממשלה. תקנות כאלו נחוצות במיוחד כאשר עמותות מבקשות מן הממשלה כספים, קבלת מעמד מיוחד ביחס לחוקי המס, הכרה רשמית, ואישורים הדרושים לצורך גיוס כספים בארץ ובחו"ל.

צירפנו, כנספח לספר, עותק של התקנון המצוי, הקובע את הדרכים הבסיסיות לניהול עמותה כנדרש על פי החוק.

בתחום הניהול, ארבעת החוקים החשובים ביותר המסדירים את פעולתם של העמותות הם אלה: חוק העמותות - אגודות ללא כוונת רווח (0891, נערך מחדש ב-6991), חוק הנאמנות (9791), חוק המע"מ (5791) ותקנות מס הכנסה (2691). מקוצר היריעה נמנע מאתנו לתאר את החוקים הללו בפרוטרוט, אבל נסתפק באמירה שבדרך כלל ארגון ללא כוונת רווח חייב להיות רשום כעמותה, ואז ניתן לפנות למשרד האוצר ולבקש שיהיה לו מעמד של מוסד ציבורי פטור ממס. בפרק הפרופילים המובא בספר מצויים שלושה סעיפים הדורשים תשומת לב:

1. רישום של העמותה (אגודה ללא כוונות-רווח) מראה שהארגון נרשם על ידי רשם העמותות במשרד הפנים. אין פירוש הדבר שהתרומות לאגודה פטורות ממס בישראל או בכל מקום אחר. משמעות הדבר היא שהארגון הוקם כחוק, הוכר באופן רשמי והוא נתון לבקרת השלטונות.

2. הפטור ממס המסופק על ידי משרד האוצר - בספר זה פירוש הדבר הוא שהארגון אושר על ידי משרד האוצר ושהתרומות לו בישראל פטורות ממס בהתאם למה שנקבע בחוק. משרד האוצר דורש דו"ח של רואה-חשבון בכל שנה כדי לחדש את רשיון הפטור ממס לתרומות. מספר הפטור שונה ממספר העמותה. עמותות רבות פונות למשרד האוצר בבקשה לקבל אישור נוסף כמלכ"ר, אישור המעניק פטור ממע"מ ומאפשר להם למכור סחורות ושירותים ללא מע"מ (%71 הנוספים למחיר המכירה). זוהי רמה נוספת של אישור פיסקלי הניתן ע"י משרד האוצר.

3. מספר הפטור ממס בחו"ל מראה שתורמים בחו"ל יכולים לקבל קבלות על תרומותיהם הפטורות ממס דרך סניף הארגון שתרמו לו או דרך גורם אחר בחו"ל, וכי דו"חות המס נמצאים אצל שלטונות המס בארץ מגוריהם. פטורים כאלה ניתנים ע"י שלטונות המס בארה"ב (ה-ecivreS euneveR lanretnI), באנגליה ובארצות רבות אחרות.

חלק מהארגונים הצהירו בשאלון שלהם שהם פטורים ממס בישראל ובארה"ב, אבל לא סיפקו לנו את מספר הפטור. יש לבקש מידע זה לפני שמעבירים לאותם ארגונים תרומות כלשהן. כדי לאפשר לקורא לערוך בדיקות באשר לארגונים הרשומים ב"נתינה בתבונה", הכנו סעיף בשם "זיקות ואסמכתות", ובו שמות (אם אכן קיבלנו כאלה) של ארגונים ואנשים פרטיים בחו"ל היכולים לשמש כאנשי קשר לעמותה. מאותה סיבה ביקשנו ורשמנו בכל פרופיל את שמות מנהל הארגון וחברי הוועד המנהל שלו.

מהדורת האינטרנט

שלא כמו במהדורה הראשונה, העלינו את המהדורה השניה לרשת האינטרנט באמצעות אתר מיוחד של "נתינה בתבונה" (li.gro.ylesiWgniviG.www//:ptth), כפרויקט משותף עם ביה"ס לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית. טכנולוגיה חדשה שלא הייתה זמינה לקהל הרחב ב-2891 מאפשרת לנו כיום להקל את מתן השירות הזה לתורמים פוטנציאליים, ללקוחות של עמותות, למתנדבים, לחוקרים ולכל מי שמתעניין בחברה הישראלית. בשעה שרוב התורמים מבקשים מהדורה מכורכת, מעדיפים אחרים לגלוש ברשת האינטרנט ולערוך באמצעותה את ההיכרות הראשונית עם האגודות. מהדורת האינטרנט מאפשרת לערוך שינויים ותוספות בפרופילים של העמותות ללא צורך לפרסם ספר חדש מדי שנה. לאגודות שיש להן אתר משלהן באינטרנט או כתובת בדואר האלקטרוני ניתן להתקשר דרך קישוריות מהדף שלהן, מה שמאפשר התקשרות מיידית, ומספק חשיפה רחבה מאוד וגישה ישירה לארגונים שהפרופיל שלהם מופיע באתר האינטרנט של "נתינה בתבונה". האתר מאפשר לארגונים שהפרופיל שמסרו אינו מלא להשלימו ולפרסמו ע"י מילוי שאלון מקוון (enil-nO) או באמצעות בקשה לקבלת שאלון של "נתינה בתבונה" בדואר רגיל. הקמת האתר היא יוזמה חדשה שתעודד אחריות ישירה ודיווח לאזרח ולתורמים פוטנציאליים. יש לקוות שהקוראים יעודדו את הארגונים להעלות את הפרופיל המלא שלהם לאתר יחד עם כתובת הדואר האלקטרוני שלהם, ואף ידרשו מהם לעשות כן; זה יסייע מאד לקידום אחריותם העצמית, לדימוי שלהם בחברה ולפיקוח ציבורי עליהם.

תכניות לעתיד

המחבר, המייצג את ביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, קיים דיונים ממושכים עם עו"ד עמירם בוגט, רשם העמותות במשרד הפנים, במטרה שהאחרון ישתתף בפרוייקט באופן קבוע, וניתן יהיה לקבל ממנו את בסיס הנתונים המלא על העמותות הרשומות במשרדו בתוקף "חוק העמותות". על פי חוק זה, עמותות המעונינות להשיג מעמד רשמי של אגודה ללא כוונת רווח חייבות לפנות למשרד הפנים לשם קבלת רשיון ומספר רישום לעמותה. הרשם ומשרד הפנים הסכימו למכור לנו רשימה, על גבי תקליטור, של כל 000,72 העמותות הרשומות במשרד. מאגר נתונים זה, והמידע המזהה המוגבל שהוא מספק, מופיעים בפרק שאנו קוראים לו "פרופילים חלקיים", באתר האינטרנט של "נתינה בתבונה". במהותו זהו מאגר נתונים בסיסי המתייחס לכל העמותות הישראליות הרשומות בשנת 9991. מפאת מספרן העצום של העמותות והעלויות הכרוכות במשלוח השאלון שלנו לכל אלה שברשימה, לא שלחנו אליהן את השאלון, אבל אנו מתכוונים לעשות זאת במשך השנה הבאה. עמותות שיחזירו את השאלון המלא, הפרופיל שלהן יופיע בפרק "הפרופיל המלא" באתר האינטרנט. כפי שצוין לעיל, יש לעמותות גם אפשרות למלא את השאלון "און-ליין", ואנו נערוך אותו ונציגו באתר. המטרה היא להציג במשך הזמן כמה שיותר פרופילים מלאים באתר האינטרנט. זוהי, במהותה, אותה מטרה שקבעו מנהלי Guidestar למגזר האמריקאי ולוועדת הצדקה הבריטית הממלכתית למען ארגוני הצדקה באנגליה. התכנית העתידית לאתר הישראלי שלנו היא ליזום קונסורציון בינלאומי של מנהלי מאגרי נתונים במדינות רבות בעולם הקשורות זו לזו ולהיות שותפים בו. כבר נעשו צעדים ראשוניים בכיוון זה.

מגזר העמותות הישראלי המתפתח

תקוותי היא שמהדורה חדשה זו של "נתינה בתבונה" תרים תרומה נכבדה לקידום התפתחות המגזר השלישי בישראל. המשימות העיקריות למחקר ולפיתוח ניהול העמותות בישראל כוללות העמקת השקיפות של הניהול הכספי, אחריות הוועד המנהל, מתן גישה נוחה לציבור לקבלת מידע ומיפוי המגזר באופן מפורט. יש צורך בחקיקה שתחשוף בפני הציבור את דו"חות המס של כל הארגונים הפטורים ממס בישראל לצורך בדיקה ציבורית, כפי שזה נעשה בארה"ב. לא יעלה על הדעת שתיקי עמותה במשרד הפנים יהיו פתוחים לציבור, ואילו תיקי ארגונים פטורים ממס, הרשומים במשרד האוצר, יישארו סודיים וחסויים מפניו. המידע המובא בספר זה וברשת האינטרנט צריך להוביל לחקיקה שתחייב את העמותות לפרסם בציבור מדי שנה דו"ח פעילות ודו"ח כספי. יש לקיים מאגר נתונים לאומי-ארצי בנוגע לעמותות, וכן מערכת דיווח ממלכתית. רצוי שזה ייעשה בצורה שוטפת ע"י משרדי הממשלה כחלק מהסטטיסטיקה הלאומית השוטפת. מפעל כזה חיוני לפיתוח המגזר, להכרת המשק הכללי ולתכנון מדיניות בישראל.

בקשה לפילנתרופיה שיתופית

בחירתו של אדם בתחום עניין פילנתרופי נובעת משילוב של אישיותו, הרקע התרבותי והדתי שממנו בא, יכולתו הכספית - וגורמים נוספים, מודעים ולא-מודעים. סגנון הנתינה שונה מאדם לאדם ואנשים נותנים בדרכים שונות לחלוטין. ברם, העיקרון המנחה בנתינה בתבונה הוא: עשה זאת בתשומת לב, על מנת לאמת כי הזוכה בתמיכתך הוא מי שאתה בחרת בו, ועל מנת לעקוב אחר אופן ניצולו של הכסף שנתרם. אם אתה רק רוצה "להרגיש טוב" כי עזרת למישהו או לארגון כלשהו, תוכל "להרגיש טוב" גם אם תיתן שטר של דולר אחד או מטבע של שקל אחד לאנשים רבים ככל האפשר. אבל תורם נבון, הרוצה לסייע באמת, צריך לחוש מעורבות אישית ותחושת שותפות עם הארגון שהוא תורם לו או עם האנשים הנעזרים על ידיו. מעשה התרומה צריך להיות שילוב של חשיבה אינטליגנטית והשקעה רגשית. אולי החשוב מכל הוא הצורך לפתח אסטרטגיה של נתינה. עצתי לאותם אנשים המחפשים ברצינות שותפות פילנתרופית, היא: אל תשחקו על כל המגרש, אלא התרכזו בעמותה או בתחום ספציפי - אחד או שניים, ותמכו בהם במשך שנים אחדות בטרם תפנו לפרוייקט חדש. רצוי לבחור ארגון, אדם, סוגיה, מטרה מסוימת, שבהם מאמינים - ולהותיר בם חותם אישי. ככל שאדם מעורב יותר, כך גדלה יכולתו להבין נושאים שונים, ואת המצוקה הכרוכה בהם, בצורה מעמיקה יותר, ולסייע בתבונה. וככל שאדם נבון יותר באופן שבו הוא תורם, כך יקדים להפוך שותף לאלפי ישראלים המנסים ליצור חברה טובה יותר. המעבר הזה ממעשי צדקה של "פגע והסתלק", ללא מעורבות ולימוד הנושא, ליחסי שותפות - זו הצורה הטובה ביותר של פילנתרופיה.

פגשתי הרבה יהודים - אמידים ולא כל כך אמידים - שביקרו בישראל ותרמו כאן, אבל רק קומץ מהם הבין לאשורה את אמנות הנתינה. לא היה לזה שום קשר לגודל התרומה שתרם: יכולתי להבחין מיד למי היה איכפת באמת ולמי לא; מי היה מעורב וביקש פרטים; מי נתן בגלל כבוד אישי ולא מתוך עניין. לדידי, מה שמבדיל בפילנתרופיה בין מקצוענים לבין חובבים אינו גודל התרומה, אלא הסיפור האישי המסתתר מאחורי השאלות כיצד ומדוע הם תרמו. התורמים החכמים תמיד דואגים להתעדכן בתוצאות תרומתם ובשינויים שחלו בעקבותיה. בסגנון הנתינה, אם כן, טמון ההבדל. רובנו למדנו את חשיבות הנתינה מהורינו. אבל כמה מאתנו באמת למדו כיצד לתת? כמה מאתנו התנסו באושר שבנתינה, ובקרבה החברית המיוחדת עד מאוד שהיא מעניקה? ומי הגיע לרמת קרבה כזו שמאפשרת לו לתת ללא שמץ של תחושת התנשאות, או לחילופין - לבחור שלא לתת, בלא לחוש אשמה?

אמנות הנתינה היא משהו שיש ללמוד אותו ולפתחו. העברה של אותה אמנות לבאים אחרינו, כמו גם לסובבים אותנו, והערכה כנה של מסורת האחווה, המעורבות והשיתוף היהודיים שעליה היא נשענת, עשויה להיות המתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים להעניק לעצמנו, לילדינו ולדורות הבאים.

אובמ
"לארשיב תונרקל ךירדמה -- ןומימ תרוקמ" רפסל